על אוכל, בריאות ו"מזון בריאות"

היום בכלכליסט התפרסם טור בנושא החרם של שטראוס בעקבות מחירי החטיפים. הוא נכתב על ידי שושנה חן, ובו היא קוראת לנו לא "להנגיש לילדינו את הערימות המפוצצות בסוכר, שומן וקלוריות", אלא להלחם "על כך שמזונות בריאים לא יהיו יקרים יותר ממזונות עתירי שומנים, נתרן וקלוריות". מצד אחד, היא מביאה ניתוח מעניין של הסיבות הכלכליות והצרכניות שבגינן אנחנו מתרעמים על מחירו של פסק זמן שבכלל לא "בריא" לנו כשאנחנו צריכים לתבוע שיורדו מחירי מוצרי החיטה המלאה, למשל. הטור הזה, בבריאותנותו הכוללת, פרט לי על עצב שהיה מתוח גם ככה (ולכן הוא עושה צליל ממש גבוה). אז בואו נדבר "בריאותנות".

"בריאותנות", Healthism, היא גישה שטוענת שאורח ואורך חיינו ישתפר אם נהיה בריאים. איך נהיה בריאים? נאכל בריא ונעשה ספורט. איזו בריאות ואיזה ספורט? אלוהים יודעת. "הכפייה הבריאותנית" במאמר הזה הציקה לי מאוד.

בשנים האחרונות הבריאותנות נכנסה להרבה מאוד אספקטים של חיינו. אסאי זה הורוד(-סגול) החדש, לחם מחיטה מלאה ייתן לנו חיי נצח והעולם יסתיים אם נאכל תפוצ'יפס, אה, סליחה, פצצת-נתרן-שומן-ומוות. השאלה היא מה הבריאות שניתנת לנו כשאנחנו צורכים מה שנחשב בריא? האם נחייה יותר שנים? נימנע מסרטן? מחלות לב? נשמע יופי. הוכח שזה אכן כך? לא ממש. כי אנחנו יכולים למות כשאיראן תפציץ אותנו, אנחנו יכולות לקבל סרטן צוואר הרחם מווירוס הפפילומה שאוכל לא ממש מזיז לו, אנחנו יכולים לאכול רק ירקות ולחטוף אנמיה (אנחנו יכולים לאכול מאוזן מאוד ולחטוף אנמיה… מנסיון). הנקודה היא: רבים רוצים להיות "בריאים" ולכן נוהים אחרי הטרנד, אבל… מה אתם מצפים שיקרה? ייסורי המצפון שיש לכם אחרי שאכלתם עוגה לא גורמים לכם להיות שמחים (בניגוד לעוגה, שאולי דווקא כן, לכמה דקות). העובדה שאתם אוכלים המון סלט אבל לא עושים פעילות אירובית לא תגרום ללב שלכם לעבוד טוב יותר והילדים שלכם, שגדלים לתןך גישת  "קולה-רעל" רק ירצו אותה יותר ויותר וישתו בכמויות כשהאפשרות תזדמן להם. כי קולה זה טעים וילדים בדרך כלל אוהבים קולה.

בריאותנות מייחסת לאוכל חשיבות גדולה מדי, כמו כל התמכרות לאוכל. אוכל אמור להיות מזין, טעים, וכיף. אם אנחנו לא מרגישים טוב אחרי חיסול חצי כוס של מיץ נבט חיטה אבל עושים את זה "בשביל הבריאות" (כשאנחנו לא בדיוק יודעים מה האספקט הבריאותי שנרכש מכך) – אנחנו, בתחתית של השורה, שתינו חצי כוס של גועל נפש ועשינו את עצמנו אומללים. אז בעיה אחת שיש לי עם בריאותנות היא העובדה ששימוש במילה כמו "בריאות" גורמת לאנשים להאמין בגישה הזו, אבל בת'כלס גם העיתונים, חברות המזון ורשתות השיווק האורגניות שמעודדות את התופעה הזו מאוד עמומות בנוגע ללמה ואיך זה עובד.

אבל הבעיה העיקרית שלי עם בריאותנות היא לא שאנשים עושים את עצמם אומללים על ידי אכילת קטניות וחסה בשם הצהרות קיקיוניות – אם טוב להם, שיהיה להם בכיף – הבעיה שלי היא שכמו עם עישון, ברגע שהמוסכמה הרווחת היא בריאות, מנדים את כל מי שלא "בריא". כן, הוכח קשר ישיר בין עישון אקטיבי ופסיבי לסרטן ריאות. לכן לא מאפשרים עישון באזורים בהם לא-מעשנים הינם "קהל שבוי" שחייב להחשף לעשן הסיגריות כמו קניונים, מטוסים וכו'. ונגיד שיש לממשלה אינטרס להזהיר את הציבור שלא יחטוף סרטן ריאות ולכן מתפרסמות האזהרות על חפיסות הסיגריות. זה עדיין לא לגיטימי לבוא לאדם זר ברחוב או בביתו ולהעיר לו על כך שהוא מעשן. למה? כי זה לא מנומס ולא עניינינו. הסיבה היחידה להעיר למישהו שקרוב לנו הוא כי אנחנו לא רוצים שיחטוף סרטן ריאות. העניין הוא, שרדיפת מעשנים בשנים האחרונות כן נתנה לנו לגיטימציה לדחוף את האף לעשן של אנשים זרים (לא מילולית, נו, סרטן ריאות) וכעת גם בריאותנות נותנת לשושנה חן להכניס את האף למגירת הממתקים שלי.

בריאותנות-היתר מתבטאת בכך שהנחת הבסיס היא שאני רוצה לעשות את המקסימום כדי להיות בריאה, כי בריא = מאושר. אז, כמו שאומרים בפק"צית, זהו – שלא. לשבת במסעדה איטלקית עם בן זוגי המהמם עושה אותי מאושרת. וגם לאפות (אפילו אם אני לא אוכלת את מה שאפיתי). לעומת זאת, לאכול נזיד קטניות עתיר נוטריינטים כנראה יעשה אותי אומללה כי אני שונאת קטניות. העניין הוא שברגע שבריאותנות נכנסת לתמונה, כלומר – יש לי את האפשרות להיות "בריאה" אבל אני בוחרת לא להעזר בה – אני לא בסדר. העיתונים זעקו והזהירו וביקרו ואנטי-חימצנו ובכל זאת אני מעיזה להזמין קינוח. או צ'יפס. אני לא יודעת שאני פוגעת בעצמי, יזדעקו הדיאטניות? אז, התשובה היא כן. אני יודעת. כי כמו המעשנים וקופסאות הסיגריות שלהם, אני יודעת לקרוא ואני קוראת הרבה. אני בוחרת לעשות את זה כי זה מה שכיף לי. כל האנשים האלו, שפעם לא היו מעיזים לבקר את צורת הגוף שלי ולהגיד לי "את צריכה לרזות כי שמן זה לא יפה", עכשיו מרשים לעצמם להגיד לי "את צריכה לרזות כי שמן זה לא בריא". ההנחה שלהם, שאוכל בהכרח יעשה אותי בריאה ושבריאה בהכרח יעשה אותי מאושרת, היא תוצאה של השטחיות בה הבריאותנות מתוארת ומשווקת לנו. להזכירכן, עד לפני כמה שנים אף אחד לא העז לערער על "ערכם התזונתי" של מוצרי חלב.

אני אישה במידה 44, אני אוכלת דגנים מלאים כי זה משביע יותר, אוכלת אורגני כי ריסוס מזיק לסביבה, אוכלת מעט בשר כי תעשיית הבשר אינה הומנית ואוכלת עוגות קצפת כי זה נורא נורא טעים. אני מרגישה טוב, אני נהנית מהאוכל שלי ואני יודעת מה נכנס לי לפה. תפסיקו להלחם בקלוריות שלי. הן שלי. אתם מוזמנים להשיג לכם כמה משלכם. או שלא. אני לא מזיקה לאף אחד אחר כשאני בוחרת לאכול "לא בריא". לכולנו יש את האופציה לבחור מה ייכנס אלינו הביתה ולבטן. אני בהחלט מסכימה עם שושנה חן שצריך וכדאי להאבק על הנגשת מזון "בריא", כדי שתהיה לנו הזדמנות שווה לעשות את הבחירה בין פסטה מקמח מלא לפסטה מקמח לבן. אני לא מסכימה עם ההנחה שלה, שכל בר-דעת ייקח את הפסטה מהקמח המלא. אני רוצה פסק-זמן זול. אם היא רוצה אוכל אורגני זול, היא מוזמנת למחות על כך בזמנה החופשי.

מודעות פרסומת

אני רק רוצה לומר ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s