יש לו את זה: מייקאובר לחומוס

מכירים את הקטע הזה בסרטי תיכון אמריקאיים בו החנון/ית מוריד/ה את המשקפיים ופתאום כולם שמים לב שהיא נראית כמו רייצ'ל לי-קוק? כלומר, בניגוד לקודם לכן, אז היא נראתה כמו רייצ'ל לי-קוק עם משקפיים? אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות היום לחומוס מקופסה.

תפעול סטנדרטי של חומוס מקופסה ניתן לתיאור על ידי האלגוריתם:

1. לך/י לסופר וקנה/י את החומוס שנראה לך הכי פחות מגעיל

2. כל עוד לא עצלנים מכדי להכין ארוחת ערב בצע/י:

2.1 הכן/י ארוחת ערב יותר שווה מחומוס תעשייתי ופיתה במיקרו

3.  אם יש חומוס במקרר אזי:

3.1 חמם/י פיתה במיקרו עד למצב "קרטון"

3.2 העמיסו עליה חומוס קר ואנמי

3.3 התבאסו שזה לא סעיד/אבו דאבי/אבו חסן/אבו שוקרי/מה שסבתא שלך מכינה לבד בבית

4. אחרת:

4.1 הזמינו פיצה

סיבוכיות: O(מספר הימים בהם בישלתם ארוחת ערב + מספר קופסאות החומוס שיש לכם במקרר).

צעד 3 של האלגוריתם שלנו ניתן, כפי שרמזה כותרת הפוסט, לייעול. על ידי שינוי פקודות 3.1 ו-3.2 (בלי לפגוע ביעילות!) אנחנו יכולים לוותר לחלוטין על פקודה 3.3 ובכך לחסוך זמן ריצה ולהנות מארוחה שאשכרה לא גורמת לנו להרגיש רע כי אנחנו עצלנים. קרי, אם היינו אנשים שאוכלים כדי לחיות כנראה לא היינו מתקשרים על פני בלוג אוכל. לפיכך, אני מניחה כי גם אצלכם, קוראים יקרים, התנהגות כמו אכילת אוכל לא טעים גורמת לכם ללעוס בנימה אפולוגטית-משהו, משל הייתם מכניסים המבורגר של מקדונלד'ס ל"אל בולי". אז בפוסט הזה נדבר על איך לא לחלל את מקדשנו (אה, הלונה פארק שלנו) בעזרת כמה עזרים מטבחיים פשוטים שיכולים להפוך חומוס מקופסה ופיתה מהמקפיא למנת חומוס "מסעדתית" סבירה עד מהנה.

צריך להקפיד רק על כמה דברים פשוטים:

1. לקנות חומוס חלק (בלי אקסטרא תיבולים משונים, חריף, וכו'. אנחנו נוסיף את זה בעצמנו) ורצוי אחד כזה שטעים לכם. אני מחבבת את האורגני של "עדן טבע מרקט", שתיאורטית לא מוסיפים לו כל מיני חומרים תמוהים, אבל גם ההוא עם ממש-הרבה-טחינה, כמדומני של "אחלה", זכור לי כדי בסדר. לכו בעקבות תחושת הבטן שלכם. מילולית.

2. פיתות עם התחלה טובה. אני לא מצפה מכם ללכת לקנות פיתות טריות בכל פעם שבא לכם לאכול חומוס כי הליכה לסופר זה אירוע מכונן שמצריך מדיטציה עמוקה, הבנה של ה"עצמי" והכנת רשימת קניות, שלושה דברים הדורשים לכל הפחות training motage לצלילי "אצא לי השוקה", ולוקחים הרבה זמן. לא. ב"התחלה טובה" אני מתכוונת שאם כבר הלכתם לסופר, קנו פיתות שמרגישות רכות (אפשר למשמש דרך הניילון. אל תקנו את הקשות המעפנות שעומדות שם כבר יום). מיד כשאתם מגיעים הביתה שימו אותן, סגורות היטב בשקית (או קופסה), במקפיא, כשהן בשיא טריותן המהממת. בעזרת טריק קל ופשוט (אידוי, האהא) אנחנו נחזיר להן את חיותן המלבבת והשמיכת-פוך-ית תוך חמש דקות. בתמונה למעלה: פיתה פוטוגנית מקמח מלא שבזכות האידוי אינה יבשושית ומבאסת.

3. מיץ לימון טרי, כי למשומר יש טעם לוואי. אם שמים קצת בתבשיל זה אולי לא משנה (אם כי יכול להיות שלכם זה כן), אבל כאן מדובר במרכיב עיקרי בתיבול וחשוב שיהיה טוב וטעים.

4. שמן זית טעים. כנראה שאם אתם מבשלים, כבר יש לכם אחד כזה בבית. במקרה זה, שוב, מדובר במרכיב חשוב בתיבול אז כדאי שיהיה משהו שטעים לכם גם סתם ככה, בלי שהוא חלק ממנה מתובלת שבה בקושי מרגישים את נוכחותו. אני מחבבת שמן מזן זיתים שנקרא "לצ'ינו", שהוא תיאורטית עדין יחסית, אבל ת'כלס כמעט כל שמן זית כתית מעולה של חברה גדולה בארץ הוא טעים.

5. תזמון. הכינו את הפיתות לפני החומוס, כי אם החומוס יחכה לפיתות, יווצר עליו קרומוס ותהיו עצובים.

שתי מנות נדיבות, עשר דקות עבודה אם אתם ממש איטיים.

החומרים:

פיתות בהתאם לקיבולת והיכולת

מיץ מלימון אחד (בערך שתי כפות)

שן שום קצוצה לקוביות קטנטנות או כתושה (כתושה = פיזור יותר טוב בתערובת אבל צריך לנקות את הכותש, קצוצה = עבודה איטית יותר, אבל המדיח החתיך מרוצה)

שלוש-ארבע כפות שמן זית

פלפל שחור

חבילת חומוס גדולה ללא תבלינים מוזרים (500 גרם)

פפריקה מתוקה, כמון אם אתם אוהבים

אופציה: חופן פטרוזיליה טרייה קצוצה דק (כי דיברנו על זה שלא צריך ללכת לסופר במיוחד)

ההכנה:

מאדים את הפיתות: מרתיחים כוס מים בסיר (או בקומקום, וכשהם רותחים שופכים לסיר). שמים את הפיתות, קפואות מהמקפיא, בסיר אידוי מבמבוק עם מכסה סגור ושמים מעל סיר המים הרותחים. אם יש לכם שושנת אידוי, פשוט מסדרים את הפיתות עליה וסוגרים את המכסה של הסיר. אם אין לכם שושנת אידוי ולא סיר במבוק אפשר לקחת מסננת מתכת בקוטר הסיר או קצת פחות, לשים אותה על פתח הסיר, לשים את הפיתות בפנים ולכסות במכסה מתאים. מדובר בקונסטרוקציה לא יציבה במיוחד, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. פשוט דאגו שהילדים/חתול לא יסתובבו באזור. הפיתות צריכות להתאדות בערך חמש דקות כדי להיות חמות ובלי "איים" קפואים. השתדלו לא לשים אותן בערימה אחת על השניה, אלא בצורת פרח, כשהחפיפה ביניהן מינימלית, כדי שלא יווצרו קטעים סמרטוטיים.

בזמן שהפיתות מתאדות, מכינים את ה"רוטב" לחומוס: מערבבים במרץ (אפשר לנער בצנצנת קטנה) מיץ לימון, שמן זית, את שן השום הכתושה ופלפל שחור לפי הטעם (לא פפריקה וכמון! את זה שמים למעלה).

"מצלחתים" את החומוס: מחלקים את קופסת החומוס חצי-חצי בין שתי צלחות בינוניות (בקוטר חמישה-עשר סנטימטר בערך, כדי ששכבת החומוס תהיה עבה ולא תתייבש תוך שניות). משטחים כך שיכסה את תחתית הצלחת בשכבה עבה ואז עוברים עם כף וחופרים "חפיר" סביב מרכז הצלחת, כך שנוצרת גבעת חומוס באמצע ומין שקע מעגלי מסביבה. ככה:

עכשיו, מגיע שלב הסרת המשקפיים של החומוס. השלב בו הוא הופך משיק לגיק (גיק זה הרבה יותר שווה), מקלארק קנט לסופרמן, מאפס לנכס, וכו'. שלב חימום החומוס (או: חימומוס). יודעים למה חומוס במסעדה כל כך טעים? כי הוא לא קר מהמקרר. הוא חמים, או לפחות בטמפרטורת החדר, ולכן מרגיש הרבה פחות גבשושי ואנמי. חממו את החומוס כשהפיתות כמעט מוכנות. לצלחת חומוס אחת במיקרוגל ממוצע מספיקות עשרים שניות. אנחנו לא רוצים את החומוס רותח, אלא רק קצת מעל טמפרטורת החדר. אם אתם מפקפקים במיקרוגל שלכם, עדיף לחמם בפולסים של עשר שניות כדי שלא יהיה לכם מרק קרם חומוס מעודן עם נגיעות שמן זית לימוני וקורטוני פיתה.

אין לכם מיקרו? פשוט הוציאו את החומוס מהמקרר חצי שעה לפני שאתם מתכוונים לאכול (והשאירו מכוסה עד ההכנה, כמובן). הוא לא יהיה חמים וטעים, אבל הוא יהיה לא-קר-ודי-בסדר-כזה.

שפכו על קערות החומוס את ה"רוטב", חצי בכל צלחת. פזרו על פניו קצת פפריקה, קצת כמון ואם יש, אז גם את הפטרוזיליה. להגיש מהר עם הפיתות, כי חומוס שעומד נהיה פיכס. לאקסטרא אותנטיות חומוסייתית, הפעילו את ערוץ הספורט על "מיוט" ואת הרדיו על גלגלצ/מזרחית.

בונוס: חריף ביתי בשתי שניות

טוחנים במעבד מזון (אפשר ב"קופסת הטחינה" של בלנדר מוט) פלפל ירוק חריף אחד חתוך גס עם הגרעינים, 1-2 שיני שום ומיץ מחצי לימון עד למרקם מחיתי-גס. אוהבים כוסברה? אפשר להוסיף רבע צרור לכל העסק לפני הטחינה. אפשר, אם יש לכם זמן וכוח, לכתוש עם מעט מלח גס במכתש ועלי במקום לטחון בבלנדר. זהירות, יוצא חריף מאוד. לקצת-פחות-חריף, מוציאים את הגרעינים מהפלפל. מחזיק מעמד יום-יומיים במקרר.

בקיצור:

מאדים פיתות למשך חמש דקות. בינתיים, מערבבים היטב מיץ לימון, שמן זית ושן שום קצוצה/כתושה. שמים את החומוס בצלחת ומורחים אותו כך שיש גבעת חומוס באמצע ושקע מעגלי סביבה. מחממים לכמה שניות במיקרוגל. שופכים את תערובת שמן הזית ומפזרים מעל כמון, פפריקה ופטרוזיליה. מגישים עם הפיתות.

מודעות פרסומת

12 מחשבות על “יש לו את זה: מייקאובר לחומוס

  1. הו, הרגע הנהדר בו רייצ'ל לי קוק עם משקפיים הופכת לרייצ'ל לי קוק בלי משקפיים.. פרייסלס. לגמרי.
    חוץ מזה, רציתי רק לומר שהפוסט אדיר (אם מתעלמים מהסלידה שלי מחומוס. או אם מתעלמים ממני, זה יותר פשוט) ולשאול האם החסם על סיבוכיות האלגוריתם הדוק והאם שקלת להשתמש באריה במדבר. או דייקסטרה. או בלמן פורד (מי בכלל נאלצה להיעזר בגוגל כדי למצוא את השמות האלה שהיא לחלוטין הדחיקה בשנה האחרונה? בטח לא אני).
    אני, אגב, בכלל הייתי הולכת על אלגוריתם עם סיבוכים O(1):
    1. הזמן פיצה

    אבל זו רק אני..
    ועוד משהו. על אף סלידתי החומוסית – הידד לחומומוס. זה כמעט נשמע כמו משהו שהמציאה אחייניתי בת השנתיים, שהחליטה לקרוא לחומוס "לולוס"… אבל יותר מתוחכם. אז הידד.

    • אני עוד לא יודעת דייקסטרה. אם אני לא אכשל במועד ב' במבני נתונים מחר (אחרי 72 במועד א' בגלל הבנת-הנקרא לקויה. טרגי מאוד), אני אלמד דייקסטרה בסמסטר ב' בשנה הבאה. אני יודעת שזה קשור איכשהו לעצים פורשים (מינימליים? משהו?). בינתיים אני יודעת את פרים וקרוסקל. בלעכס.
      ופיצה טובה בב"ש זה יקר, בהנחה ואת רוצה פיצה עם גבינה ולא עם מין גומי לבן שעושה פוזות של גבינה מול המראה בבוקר. אני יודעת שאומרים שפיצה קרה ומגעילה היא עדיין פיצה, אבל רוב האנשים לא מפנימים שמגעילה > פיצה.

  2. אנלויודעת לגבי החומוס התעשייתי (והאורגני יקר רצח פה, בלב תל אביב היקרה רצח באופן כללי) אבל חברת שימורים כלשהי שאני לא רוצה לפרסם הוציאה מוצר מעולה בעיני – חומוס מבושל טחון, ללא שום תוספים, בכמה דרגות טחינה שונות (מחלק ועד גרגרים) ואני די מכורה לו לאחרונה.
    בכל מקרה יו הד מי באידוי הפיתות. גאוני. ינוסה כבר מחר.

    • אז אידיתי את הפיתה בסיר הבמבוק שלי והיא יצאה רטובה ודביקה. נאלצתי לייבש אותה קצת בתנור. מה פספסתי?

      • הממממ… יכול להיות שהיה עליה קרח מהמקפיא? אם היה עליה הרבה קרח אז הוא ירטיב את הפיתה. כדאי לגרד אותו. או ששמת פיתות אחת על השנייה בערימה? בערימה הן באמת יוצאות דביקות. צריך לשים אותן בחפיפה מרווחת יחסית. מה שאני מציעה, אם זה לא אחד מהדברים לעיל, הוא לנסות להפשיר את הפיתה (כל כך חם שלא נראה לי שזה יקח יותר מחצי שעה) ורק אז לאדות.

  3. ח. ח – אהבתי את רעיון אידוי הפיתות, אם אין שושנת אידוי אפשר גם סיר כפול של קוסקוס. ולרוטב אפשר גם להוסיף גרגירי חומוס מקופסת שימורים – להרתיח אותם בפינג'ן עם מים מהברז ולא מהקופסא (רתיחה פשוט מחממת אותם קצת ולא צריך מעבר לרתיחה) בתאבון.

    • רעיון טוב. אני פשוט לא אוהבת גרגרי חומוס (כשזה קרמי זה בסדר, יש לי בעיה עם המרקם הקמחי לפני הטחינה) – אז לא עשיתי את זה מעולם. אפשר גם, אחרי החימום, לשפוך עליהם קצת טחינה מוכנה (או טחינה גולמית+מיץ לימון+פטרוזיליה+המים של בישול החומוס) ולערבב והרי מסבחה…

  4. אחלה פוסט – גרמת לי לחייך לא פעם ולא פעמיים :)
    את הפיתות אפשר פשוט לתקוע במיקרוגל, ישר מהמקפיא, כשהן עטופות במגבת נקיה.
    דקה לפיתה – יוצא כמו מהמאפיה, ובלי כל הבלגן של האידוי…

    • כשאנחנו מחממים פיתה אחת אנחנו באמת משתמשים בשיטת המגבת. העניין הוא שאין לנו הרבה מגבות, אז לא תמיד יש מגבת נקייה וחדשה להשתמש בה.

  5. איזה פוסט מגניב!
    אני בדרך כלל מתעצל ומשדרג את החומוס התעשייתי רק עם שמן זית, אבל זה נשמע כל כך הרבה יותר טוב!
    איך פעם לא חשבתי על לחמם אותו? :)

אני רק רוצה לומר ש...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s