מצה בריי

יכול להיות שאתם מכירים אותה בתור מצה ברייט, או בשלל שמות אחרים וביזאריים שמתחילים במילה "מצה". אין לי מושג. אני רק יודעת שזה כמעט המאכל היחיד שכשר לפסח ואני מוכנה לסבול. כמו שאר האלמנטים שהופכים שבוע אחד בניסן לזוועה אותה מכנים "פסח", מצות הן ממש לא כוס התה שלי.

כן, אני שונאת את פסח. בתשוקה, להט וכאבי בטן. אני שונאת את קדחת הקניות האובססיבית שמתחילה יום אחרי פורים. אני שונאת את המתמטיקה המורכבת שנועדה לחשב "תור מי השנה" ומי לא בא ולמה ואיך ומתי. אני שונאת את קריאת ההגדה, אפילו "עד האוכל" (זה קרה לפני שלושת-אלפים שנה, תתגברו!). אני שונאת את העובדה שהמסעדה שמכרה לי בחדווה רבה שרימפס ברוטב שמנת ובייקון בשבוע שלפני פסח – פתאום מגישה לי סלסלת מצות. אני שונאת את העובדה שלחייל הדרוזי שתקוע בצבא בחג אסור אפילו להכניס אוכל מהבית לבסיס, אפילו אם הוא מוכן לאכול על המדרגות ליד החדר שלו (למרות שאת זה אני עוד איכשהו מקבלת).

ייתכן שלא הסגרתי בעבר את היותי תומכת בחופש דת וחופש מדת באופן קיצוני, אבל פסח פשוט מוציא ממני את הרע במיטבו. אם יכולתי לטוס לחו"ל כל שנה בחג הזה כדי להתחמק ממנו, הייתי עושה זאת. אם היה אפשר לסדר שיהיה פעמיים חנוכה, או אפילו סתם fast-forward לשבועות, הייתי עושה גם את זה. כיוון שאני לא יכולה, אני מנסה למצוא את מעט היתרונות של התקופה הזו בשנה: נסיך מצרים, כנס "עולמות", מצה בריי.

יש הרבה גרסאות למצה בריי: יש מין ביצה מקושקשת מצ'וקמקת עם שברי מצה, יש פרנץ' טוסט ממצות מושרות. הגרסה של אימא של המדיח החתיך הכי מוצאת חן בעיני, והיא משהו כמו רושטי ממצות: שחומה ועוגתית. פורסים ממנה משולשים ואוכלים אותם עם שמנת חמוצה, מייפל או דבש. אפשר גם עם סלמון מעושן וקרם פרש, או עם חריף ורסק עגבניות, כמו ג'חנון. המצה בריי עצמה (עצמו?) היא נייטרלית.

ההכנה והבישול לוקחים בין עשרים דקות לחצי שעה. הכמויות הן למחבת בקוטר 26 סנטימטרים (שש מנות בערך), רצוי מחבת המתאים לתנור (איך יודעים אם מחבת מתאים לתנור? אין בו חלקים מפלסטיק). חשבו על המתכון כאנטיתזה לעוגות מסובכות עם בסיסי מקרון ושבבי כמהין, ולעופיונים במילוי בשר חד קרן מעודן. רוצים מתכון מפואר? נסו את הפחזניות מקמח מצה במילוי קרם קפה משנה שעברה. השנה אני אנטי-פסח בעוצמה מוגברת, והמתכון שלי הוא מתכון לעצלנים.

החומרים:

8 מצות

מים רותחים לכיסוי המצות

4-5 ביצים (אם הביצים קטנות, תצטרכו יותר)

חצי כפית מלח

שתי כפות שמן, רצוי ניטרלי (למשל קנולה, סויה או תירס)

ההכנה:

שוברים לתוך קערה גדולה את כל המצות (לפיסות קטנות, בסביבות ה-3 סנטימטרים). שופכים על המצות מים רותחים עד כיסוי, ומטביעים כפיסי מצה סוררים במים בעזרת מזלג. מכסים את הקערה (אפשר בעזרת צלחת), ונותנים לה לעמוד כדקה אחת. המטרה היא לרכך את המצות מספיק כדי שיהיו גמישות, אבל לא מספיק כדי להזכיר את הטיט בעזרתו בנו אבותינו את הפירמידות וכו'. בשביל זה יש חרוסת (שגם תלך טוב עם המצה בריי, אגב).

בינתיים, בקערה אחרת (אפשר קטנה), טורפים היטב את הביצים והמלח. מסננים את המצות מהמים, ומחזירים לקערת ההשרייה. שופכים עליהן את הביצים ומערבבים היטב, כך שכל שברי המצה מכוסים ביצה. התערובת צריכה להיות קצת יותר סמיכה מדייסה, אבל לא מוצקה. אם היא דלילה, אפשר להוסיף עוד מצה מפוררת אחת (שרצוי לרכך קודם במים). אם היא סמיכה מאוד, אפשר להוסיף עוד ביצה.

מחממים את שתי כפות השמן במחבת (בקוטר 26 סנטימטרים להזכירכם, ורצוי מאוד אחד שמתאים גם לתנור). כשהשמן חם, שופכים בזהירות את תערובת המצות למחבת ומיישרים אותה כך שתכסה את המחבת באופן אחיד. אפשר לבדוק אם השמן חם על ידי טפטוף מעט ביצה למחבת. אם השמן מבעבע – הוא מוכן. אם המחבת שלכם מתאים לתנור ואתם מעדיפים להשלים את ההכנה באפייה על פני לנסות אקרובטיקת הפיכה, מחממים בשלב זה את התנור ל-200 מעלות.

מטגנים את המצה בריי בערך עשר דקות, על אש בינונית, עד שחלקה התחתון שחום ופריך. כעת, המצה בריי גם אמורה להתנתק בקלות יחסית מהמחבת. אם אין לכם מחבת שמתאים לתנור, עכשיו זה הזמן להפוך את המצה בריי. עושים זאת על ידי החלקתה לצלחת גדולה ואז הפיכתה חזרה אל תוך המחבת בעזרת הצלחת (רצוי להניח את הצלחת על השיש ורק אז להחליק לתוכה את המצה בריי, כשהידיים הרחק מטווח השמן, כדי למנוע אסונות). מטגנים עוד עשר דקות, או עד שגם הצד השני שחום.

אם המחבת מתאים לתנור, לא צריך להפוך. מעבירים את המחבת עם המילוי לתנור המחומם, ואופים עוד רבע שעה בערך, עד שהצד העליון שחום ופריך גם הוא (הוא יהיה קצת פחות שחום מהצד התחתון). זה אמנם לוקח יותר זמן, אבל חוסך מהלכי היפוך מלחיצים המערבים שמן רותח.

פורסים למשולשים כמו עוגה ומגישים עם, ובכן, מה שבא לכם. חג שמח ומהנה (וכשר, אם אתם רוצים).

גיוונים:

הבלילה המתוארת כאן היא בסיסית. אפשר להוסיף לה מה שמתחשק לכם. למשל, גבינה בולגרית מפוררת (תצטרכו בערך 150 גרם); בצל שטוגן במעט שמן עד הזהבה עמוקה ואף חוזק בשני פילטים של אנשובי, לטעם עמוק ומתובל; נקניק שמן, קצוץ קטן ומטוגן לפריכות (אני בעד בייקון, תצטרכו בערך שש פרוסות) ו/או גבינה צהובה שתימס לחוטים רכים (בערך חמש פרוסות, חתוכות קטן).

בקיצור:

שוברים מצות לחתיכות קטנות, משרים במים רותחים לדקה ומסננים. בקערה אחרת, טורפים ביצים עם מלח. מערבבים את המצות המסוננות עם הביצים, עד שהמצות מכוסות היטב. מחממים שמן במחבת. כשהוא חם, שופכים לתוכו את תערובת המצות. מטגנים עשר דקות, או עד שהתחתית משחימה. כעת ניתן להפוך בעזרת צלחת ולטגן עד שהצד השני משחים, או להעביר לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות ולאפות עד שהחלק העליון משחים.

יש לו את זה: מייקאובר לחומוס

מכירים את הקטע הזה בסרטי תיכון אמריקאיים בו החנון/ית מוריד/ה את המשקפיים ופתאום כולם שמים לב שהיא נראית כמו רייצ'ל לי-קוק? כלומר, בניגוד לקודם לכן, אז היא נראתה כמו רייצ'ל לי-קוק עם משקפיים? אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות היום לחומוס מקופסה.

תפעול סטנדרטי של חומוס מקופסה ניתן לתיאור על ידי האלגוריתם:

1. לך/י לסופר וקנה/י את החומוס שנראה לך הכי פחות מגעיל

2. כל עוד לא עצלנים מכדי להכין ארוחת ערב בצע/י:

2.1 הכן/י ארוחת ערב יותר שווה מחומוס תעשייתי ופיתה במיקרו

3.  אם יש חומוס במקרר אזי:

3.1 חמם/י פיתה במיקרו עד למצב "קרטון"

3.2 העמיסו עליה חומוס קר ואנמי

3.3 התבאסו שזה לא סעיד/אבו דאבי/אבו חסן/אבו שוקרי/מה שסבתא שלך מכינה לבד בבית

4. אחרת:

4.1 הזמינו פיצה

סיבוכיות: O(מספר הימים בהם בישלתם ארוחת ערב + מספר קופסאות החומוס שיש לכם במקרר).

צעד 3 של האלגוריתם שלנו ניתן, כפי שרמזה כותרת הפוסט, לייעול. על ידי שינוי פקודות 3.1 ו-3.2 (בלי לפגוע ביעילות!) אנחנו יכולים לוותר לחלוטין על פקודה 3.3 ובכך לחסוך זמן ריצה ולהנות מארוחה שאשכרה לא גורמת לנו להרגיש רע כי אנחנו עצלנים. קרי, אם היינו אנשים שאוכלים כדי לחיות כנראה לא היינו מתקשרים על פני בלוג אוכל. לפיכך, אני מניחה כי גם אצלכם, קוראים יקרים, התנהגות כמו אכילת אוכל לא טעים גורמת לכם ללעוס בנימה אפולוגטית-משהו, משל הייתם מכניסים המבורגר של מקדונלד'ס ל"אל בולי". אז בפוסט הזה נדבר על איך לא לחלל את מקדשנו (אה, הלונה פארק שלנו) בעזרת כמה עזרים מטבחיים פשוטים שיכולים להפוך חומוס מקופסה ופיתה מהמקפיא למנת חומוס "מסעדתית" סבירה עד מהנה.

צריך להקפיד רק על כמה דברים פשוטים:

1. לקנות חומוס חלק (בלי אקסטרא תיבולים משונים, חריף, וכו'. אנחנו נוסיף את זה בעצמנו) ורצוי אחד כזה שטעים לכם. אני מחבבת את האורגני של "עדן טבע מרקט", שתיאורטית לא מוסיפים לו כל מיני חומרים תמוהים, אבל גם ההוא עם ממש-הרבה-טחינה, כמדומני של "אחלה", זכור לי כדי בסדר. לכו בעקבות תחושת הבטן שלכם. מילולית.

2. פיתות עם התחלה טובה. אני לא מצפה מכם ללכת לקנות פיתות טריות בכל פעם שבא לכם לאכול חומוס כי הליכה לסופר זה אירוע מכונן שמצריך מדיטציה עמוקה, הבנה של ה"עצמי" והכנת רשימת קניות, שלושה דברים הדורשים לכל הפחות training motage לצלילי "אצא לי השוקה", ולוקחים הרבה זמן. לא. ב"התחלה טובה" אני מתכוונת שאם כבר הלכתם לסופר, קנו פיתות שמרגישות רכות (אפשר למשמש דרך הניילון. אל תקנו את הקשות המעפנות שעומדות שם כבר יום). מיד כשאתם מגיעים הביתה שימו אותן, סגורות היטב בשקית (או קופסה), במקפיא, כשהן בשיא טריותן המהממת. בעזרת טריק קל ופשוט (אידוי, האהא) אנחנו נחזיר להן את חיותן המלבבת והשמיכת-פוך-ית תוך חמש דקות. בתמונה למעלה: פיתה פוטוגנית מקמח מלא שבזכות האידוי אינה יבשושית ומבאסת.

3. מיץ לימון טרי, כי למשומר יש טעם לוואי. אם שמים קצת בתבשיל זה אולי לא משנה (אם כי יכול להיות שלכם זה כן), אבל כאן מדובר במרכיב עיקרי בתיבול וחשוב שיהיה טוב וטעים.

4. שמן זית טעים. כנראה שאם אתם מבשלים, כבר יש לכם אחד כזה בבית. במקרה זה, שוב, מדובר במרכיב חשוב בתיבול אז כדאי שיהיה משהו שטעים לכם גם סתם ככה, בלי שהוא חלק ממנה מתובלת שבה בקושי מרגישים את נוכחותו. אני מחבבת שמן מזן זיתים שנקרא "לצ'ינו", שהוא תיאורטית עדין יחסית, אבל ת'כלס כמעט כל שמן זית כתית מעולה של חברה גדולה בארץ הוא טעים.

5. תזמון. הכינו את הפיתות לפני החומוס, כי אם החומוס יחכה לפיתות, יווצר עליו קרומוס ותהיו עצובים.

שתי מנות נדיבות, עשר דקות עבודה אם אתם ממש איטיים.

החומרים:

פיתות בהתאם לקיבולת והיכולת

מיץ מלימון אחד (בערך שתי כפות)

שן שום קצוצה לקוביות קטנטנות או כתושה (כתושה = פיזור יותר טוב בתערובת אבל צריך לנקות את הכותש, קצוצה = עבודה איטית יותר, אבל המדיח החתיך מרוצה)

שלוש-ארבע כפות שמן זית

פלפל שחור

חבילת חומוס גדולה ללא תבלינים מוזרים (500 גרם)

פפריקה מתוקה, כמון אם אתם אוהבים

אופציה: חופן פטרוזיליה טרייה קצוצה דק (כי דיברנו על זה שלא צריך ללכת לסופר במיוחד)

ההכנה:

מאדים את הפיתות: מרתיחים כוס מים בסיר (או בקומקום, וכשהם רותחים שופכים לסיר). שמים את הפיתות, קפואות מהמקפיא, בסיר אידוי מבמבוק עם מכסה סגור ושמים מעל סיר המים הרותחים. אם יש לכם שושנת אידוי, פשוט מסדרים את הפיתות עליה וסוגרים את המכסה של הסיר. אם אין לכם שושנת אידוי ולא סיר במבוק אפשר לקחת מסננת מתכת בקוטר הסיר או קצת פחות, לשים אותה על פתח הסיר, לשים את הפיתות בפנים ולכסות במכסה מתאים. מדובר בקונסטרוקציה לא יציבה במיוחד, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. פשוט דאגו שהילדים/חתול לא יסתובבו באזור. הפיתות צריכות להתאדות בערך חמש דקות כדי להיות חמות ובלי "איים" קפואים. השתדלו לא לשים אותן בערימה אחת על השניה, אלא בצורת פרח, כשהחפיפה ביניהן מינימלית, כדי שלא יווצרו קטעים סמרטוטיים.

בזמן שהפיתות מתאדות, מכינים את ה"רוטב" לחומוס: מערבבים במרץ (אפשר לנער בצנצנת קטנה) מיץ לימון, שמן זית, את שן השום הכתושה ופלפל שחור לפי הטעם (לא פפריקה וכמון! את זה שמים למעלה).

"מצלחתים" את החומוס: מחלקים את קופסת החומוס חצי-חצי בין שתי צלחות בינוניות (בקוטר חמישה-עשר סנטימטר בערך, כדי ששכבת החומוס תהיה עבה ולא תתייבש תוך שניות). משטחים כך שיכסה את תחתית הצלחת בשכבה עבה ואז עוברים עם כף וחופרים "חפיר" סביב מרכז הצלחת, כך שנוצרת גבעת חומוס באמצע ומין שקע מעגלי מסביבה. ככה:

עכשיו, מגיע שלב הסרת המשקפיים של החומוס. השלב בו הוא הופך משיק לגיק (גיק זה הרבה יותר שווה), מקלארק קנט לסופרמן, מאפס לנכס, וכו'. שלב חימום החומוס (או: חימומוס). יודעים למה חומוס במסעדה כל כך טעים? כי הוא לא קר מהמקרר. הוא חמים, או לפחות בטמפרטורת החדר, ולכן מרגיש הרבה פחות גבשושי ואנמי. חממו את החומוס כשהפיתות כמעט מוכנות. לצלחת חומוס אחת במיקרוגל ממוצע מספיקות עשרים שניות. אנחנו לא רוצים את החומוס רותח, אלא רק קצת מעל טמפרטורת החדר. אם אתם מפקפקים במיקרוגל שלכם, עדיף לחמם בפולסים של עשר שניות כדי שלא יהיה לכם מרק קרם חומוס מעודן עם נגיעות שמן זית לימוני וקורטוני פיתה.

אין לכם מיקרו? פשוט הוציאו את החומוס מהמקרר חצי שעה לפני שאתם מתכוונים לאכול (והשאירו מכוסה עד ההכנה, כמובן). הוא לא יהיה חמים וטעים, אבל הוא יהיה לא-קר-ודי-בסדר-כזה.

שפכו על קערות החומוס את ה"רוטב", חצי בכל צלחת. פזרו על פניו קצת פפריקה, קצת כמון ואם יש, אז גם את הפטרוזיליה. להגיש מהר עם הפיתות, כי חומוס שעומד נהיה פיכס. לאקסטרא אותנטיות חומוסייתית, הפעילו את ערוץ הספורט על "מיוט" ואת הרדיו על גלגלצ/מזרחית.

בונוס: חריף ביתי בשתי שניות

טוחנים במעבד מזון (אפשר ב"קופסת הטחינה" של בלנדר מוט) פלפל ירוק חריף אחד חתוך גס עם הגרעינים, 1-2 שיני שום ומיץ מחצי לימון עד למרקם מחיתי-גס. אוהבים כוסברה? אפשר להוסיף רבע צרור לכל העסק לפני הטחינה. אפשר, אם יש לכם זמן וכוח, לכתוש עם מעט מלח גס במכתש ועלי במקום לטחון בבלנדר. זהירות, יוצא חריף מאוד. לקצת-פחות-חריף, מוציאים את הגרעינים מהפלפל. מחזיק מעמד יום-יומיים במקרר.

בקיצור:

מאדים פיתות למשך חמש דקות. בינתיים, מערבבים היטב מיץ לימון, שמן זית ושן שום קצוצה/כתושה. שמים את החומוס בצלחת ומורחים אותו כך שיש גבעת חומוס באמצע ושקע מעגלי סביבה. מחממים לכמה שניות במיקרוגל. שופכים את תערובת שמן הזית ומפזרים מעל כמון, פפריקה ופטרוזיליה. מגישים עם הפיתות.

מרק אטריות אסייאתי מהיר

טוב, אר, מהיר יחסית. דורש רמאות. היינו, דורש מקפיא עם ציר עוף או חיבה ממש גדולה למרק מאבקה. מצד שני, עכשיו "אחרי החגים" (טייק 2), אז בטח למישהו נשאר ציר עוף במקפיא. מה טוב במרק הזה? הוא משביע אך לא מכביד, הוא ניתן לשינויים והתאמות מאוד בקלות וכשאתם ממש רעבים, יש ארוחה תוך עשרים דקות. זה נחמד.

אבקת דאשי ניתן לקנות בטיב-טעם הקרוב לביתכם (בסופרים "כשרים" עוד לא ראיתי את זה, למרות שאני די בטוחה שיש בפנים רק פלמידה וחומרי טעם). היא מייצרת ציר דגים עדין ומלוח-קצת, שמאוד שימושי בתור בסיס למרקים יפניים או בתור חומר חיזוק בטעם "אוממי" לרטבים. אצות יבשות כבר אפשר לקנות ברוב הסופרים, והכי טעים לתת להן "להירטב" במרק, כדי שיספגו את הטעם שלו, במקום להשרות אותן במים ואז להוסיף למרק. התוספות החלבוניות (ובעצם, כל התוספות) נתונות לשיקולכם האישי.

אטריות שעועית, שלפעמים נקראות "אטריות זכוכית", הן אטריות שקופות וארוכות עם מרקם לעיס. אפשר להמיר אותן בכל סוג אחר של אטריות, ולהכין אותן לפי ההוראות על האריזה. חשבו בערך חופן גדול של אטריות מבושלות לאדם.

יוצאות שתי מנות גדולות, או שלוש קטנות. זמן הבישול וההכנה, אם יש לכם ציר מוכן, הוא עשרים דקות.

החומרים:

למרק:

750 מ"ל (שלוש כוסות) מרק/ציר עוף מוכן

250 מ"ל (כוס) מים רותחים

שלוש כפות מירין (יין אורז יפני מתוק לבישול)

כף סאקה (יין אורז יפני, פחות מתוק מהמירין ועם ריח אלכוהולי נעים)

כף רוטב סויה (רצוי יפני, כמו יאמאסה או קיקומן)

שקית (4 גרם) אבקת דאשי אינסטנט. אם אין לכם, אפשר פשוט להוסיף שתי כפות נוספות של סויה.

לתוספות (ראו וריאציות למטה):

50 גרם (רבע חבילה) אטריות שעועית לא מבושלות (הכי נוח לגזור אותן במספריים, כי בדרך כלל הן מגיעות בגוש ענקי)

שתי ביצים

שנים-עשר שרימפים גדולים (אני משתמשת בקפואים *מבט נבוך*)

שתי כפות אצות היג'יקי

שני גבעולי בצל ירוק, קצוצים לפיסות של רבע סנטימטר.

ההכנה:

שמים בסיר בינוני (שני ליטר) את כל מרכיבי המרק, מערבבים טוב עד שהדאשי נמס ומביאים לרתיחה. טועמים אם טעים. אפשר להוסיף קצת סויה למליחות או מירין למתיקות. אחרי שרותח, מעבירים לאש הכי קטנה כדי שיישמר חם.

בינתיים, שמים את אטריות השעועית בסיר נוסף, ממלאים בו מים עד שהאטריות מכוסות ואז משאירים על אש גבוהה עד לרתיחה. מבשלים עד שהאטריות מתרככות (עניין של שתי דקות). לחילופין, שופכים על האטריות מים רותחים מהקומקום, ומבשלים דקה-שתיים. זה מקצר תהליכים עוד יותר. שופכים את האטריות לתוך מסננת ושוטפים במים קרים עד שהן כבר לא חמות. זה עוצר את הבישול ומונע מהאטריות להתרכך יתר על המידה (ואז הן פחות "קפיציות", שזה חבל).

מנחים בסיר העכשיו-ריק של האטריות את הביצים וממלאים אותו במים כך שיכסו את הביצים. שמים על אש גבוהה. נשארים לפקח על הביצים. מרגע שהמים רותחים, צריך לתת להן להתבשל בדיוק שש דקות ואז להוציא. זמן הבישול הזה מניב ביצה עם חלבון קשה וחלמון צהוב-בוהק ורך, אבל לא נוזלי. מוציאים את הביצים מהמים ומקלפים אותן.

כשהמים של הביצים מתחילים לרתוח, שמים את השרימפים בסיר המרק ונותנים להם להתבשל עד שהגוון שלהם משתנה לגמרי (מכחלחל לורוד-אדום) והבשר כבר לא נראה שקוף. מוציאים אותם מהציר עם כף מחוררת (למשל, של פסטה).

מכינים את המנות להגשה: מחלקים בין שתי הצלחות את האטריות המוכנות. עליהם מסדרים את השרימפים המבושלים, האצות (כף לכל מנה), והבצל הירוק. מוזגים את המרק בעזרת מצקת בעדינות לתוך הקערות, כדי שזרמי מרק לא יחרבו את המראה המסודר של הצלחת. מומלץ למזוג כלפי צידי הקערה ולא היישר מעל לתוספות. ממתינים שתיים-שלוש דקות לפני ההגשה, כדי שהאצות יתרככו מהמרק והאטריות יתחממו חזרה. ממש לפני ההגשה, חוצים את הביצים הקשות (או חותכים אותן לרבעים) ומניחים מעל לאטריות.

גיוונים:

-לא חייבים להשתמש בשרימפס. אפשר שאריות מפורקות של עוף בגריל ללא עור, או חזה עוף מאודה או חלוט, פרוס לאצבעות. אפשר גם לגלגל קוביות של טופו בקורנפלור עד שהן מצופות היטב, לטגן אותן במחבת בכף שמן עד הזהבה ולהוסיף למרק ממש ברגע האחרון. אפשר גם להכין טאמאגויאקי , לחתוך לקוביות או פרוסות ולפזר למעלה. במקרה זה כדאי לוותר על הביצה הקשה.

-אפשר גם להוסיף ירקות בהתאם למה שיש בבית: פרחי ברוקולי קטנטנים שחלטתם במים רותחים לכמה שניות, גזר חתוך לגפרורים (אין צורך לחלוט, הוא יתבשל מהחום של המרק ויישאר קריספי), פטריות פרוסות דק (או פטריות שימיג'י שלמות) שגם אין צורך לבשל לפני ההוספה. מומלץ לא לוותר על הבצל הירוק, כי הוא מוסיף רעננות וריח שאין לירקות אחרים.

-אפשר להמיר את סוג האטריות בהתאם למצאי בסופר. פשוט הכינו את האטריות לפי ההוראות שעל האריזה.

-אפשר להשתמש באצות וואקאמה או היג'יקי. ווקאמה יותר "בשרניות" אחרי שהן מתנפחות, להיג'יקי יש יותר טעם.

-לציר צמחוני: משרים שלוש-ארבע פטריות שיטאקי מיובשות בליטר מים רותחים, לפחות למשך עשרים דקות. מוציאים את המים עם מצקת (כי הפטריות נוטות להשאיר משקעים ג'יפיים בתחתית הקערה) ומבשלים לפי המתכון, בלי הדאשי. אם הטעם לא מספיק עמוק, מוסיפים עוד סויה. אפשר לפרוס את הפטריות עצמן דק ולהגיש כתוספת למרק.

-קישוטים פוטנציאליים להגשה מהודרת: שומשום קלוי, אבקת שיצ'ימי טוגאראשי, שומשום שחור, "תלתלי" בצל ירוק.

בקיצור:

שמים בסיר את כל חומרי המרק, מערבבים, מביאים לרתיחה.

מבשלים אטריות שעועית למשך שתי דקות במים רותחים, מסננים ושוטפים במים קרים.

שמים בסיר ביצים ומכסים אותן במים. מביאים את המים לרתיחה ואז מודדים שש דקות. מוציאים את הביצים ומקלפים אותן.

חולטים את השרימפים במרק עד שהם משנים את צבעם ונאטמים. דגים אותם החוצה.

מסדרים בקערות אטריות ומעליהן אצות, בצל ירוק ושרימפס. שופכים מעל את המרק החם. ממתינים שתיים-שלוש דקות. חוצים את הביצים ומניחים מעל.

ארוחת בקר גאיג'ין עם בצל ירוק, פטריות ומירין

"גאיג'ין" (Gaijin) ביפנית הכוונה זר, או תייר זר. ליפנים יש תדמית די ברורה של הגאיג'ינים שמבקרים אצלם: הם מתנהגים מוזר ולא מנומסים כמו היפנים, הם בלונדינים (במיוחד אם הם אמריקאים) והתרבות שלהם משונה. הסיבה שהמתכון נקרא בקר גאיג'ין הוא בגלל שת'כלס זו מנה בסגנון יפני, אבל מכיוון שזה מתכון שהמצאתי, אני חושבת שהיפנים היו מאוד נעלבים אם זר היה מנסה לנכס לעצמו את המטבח שלהם. אז זו מנה שנמצאת ביפן, אבל היא לא ממש יפנית. אני כוללת פה גם את הדרך להכנת אורז יפני דביק (למטה), שהוא תוספת מעולה לתבשיל הזה. המתכון לאורז הוא בערך על פי ספר הבישול Just Bento Cookbook, שזה ספר בישול (מעולה, בקרוב ביקורת) של כותבת הבלוגJust Bento.

המתכון מצריך מספר מצרכים "אקזוטיים" ביניהם מירין וסאקה, ששניהם יינות יפניים שעושים מאורז. הסאקה הוא יבש יחסית (אבל עדיין מתקתק) והמירין יותר מתוק ופחות אלכוהולי. המירין הנפוץ בחנויות הוא של חברת Mitsukan, אבל בפעם האחרונה שבדקתי המרכיב הראשון ברשימת החומרים היה סירופ תירס. לא ממש אותנטי. ב"עדן טבע מרקט" מצאתי מירין אורגני של חברת Mitoku שאכן עשוי מאורז מתוק, והוא מדהים. החיסרון (ברור שיש אחד כזה): 42 שקל לבקבוק של 150 מ"ל. עדיין, אני חושבת שהטעם האלכוהולי-במקצת, המתקתק והמורכב שלו שווה את הכליה (או הכבד, בחירה שלכם). את הסאקה אפשר להחליף בכמות זהה של מירין. אגב, אומרים סאקה ולא סאקי. סאקי זה סלמון.

עוד מרכיב שהמתכון מצריך זה ציר דאשי (רק רבע כוס), שזה סוג של מרק דגים יפני. אפשר להכין לבד משבבי בוניטו (פלמידה) מיובשים ואצת קומבו (אני לא מצליחה למצוא בוניטו, אבל אולי תצליחו אם אתם גרים במרכז) או פשוט להכין אותו מאבקה (את האבקה יש בטיב טעם. זה בא בקופסת קרטון בצבע בז'). כדי להכין רבע כוס דאשי תצטרכו חצי כפית אבקה. אבקת הדאשי גם שימושית אם אתם רוצים להכין מרק מיסו (מתכון בקרוב) או כלמיני צירים אסיאתיים למיניהם.

דבר אחרון יוצא-דופן שהמתכון מצריך זה בשר בקר פרוס דקדקדק, לפרוסות של מילימטר בערך. לא מאוד קשה לעשות את זה: אם הבשר טרי שמים אותו בפריזר לחצי שעה לפני ההכנה. כשמוציאים אותו, הוא נוקשה וקפוא קצת, והרבה יותר קל לפרוס אותו בסכין חד (אני מוציאה במיוחד את הארקוס מהאריזה שלו). אם זה בשר שהקפאתם, אפשר לפרוס אותו כשהוא עוד טיפטיפה קפוא באמצע או לחכות שיפשיר לגמרי ואז לעשות עליו את הטריק עם המקפיא. אל תדאגו בקשר לסולם טמפרטורות (אסור להקפיא בשר מופשר וכו') – זה רק לחצי שעה. הוא לא באמת קופא.

מהכמויות הנתונות יוצאות שתי מנות, וזמן ההכנה הכולל (עם השריות וכו') הוא שעה. העבודה נטו היא בערך עשרים דקות.

כמו כן, לבעלי הפייסבוק: פתחתי קבוצה לבלוג כדי שתוכלו לקבל עדכונים על פוסטים חדשים ולחלוק את תסכוליכם, גם אם אתם לא חברים שלי בפייסבוק. כל המעוניין מוזמן לבקש להצטרף. הקבוצה כאן.

בקר עם בצל ירוק, פטריות, סויה ומירין

החומרים:

סטייק שלם של 200 גרם (אפשר סינטה או שייטל. אפשר גם אנטריקוט אבל הוא יהיה שומני יותר), אחרי חצי שעה במקפיא

חצי חבילת פטריות שימיג'י (חופן גדול, ר' תמונה. אלו פטריות יפניות קטנות בצבע חום. ניתן להמיר בשתי פטריות פורטבלו גדולות חתוכות לרצועות דקות בלי ה"רגליים" אבל זה לא אותו הדבר)

חמישה גבעולי בצל ירוק גדולים (או שבעה, אם הם קטנים)

רבע כוס ציר דאשי, ביתי או מאבקה

שמינית כוס סויה יפנית (30 מ"ל) (יש הבדל גדול בטעם בין סויה יפנית כמו של קיקומן או יאמאסה, שהיא מלוחה מאוד, ובין סויות אחרות. המתכון כנראה יצא טעים גם אם תשתמשו בסויה אחרת, אבל לא ממש יפני)

כפית סוכר

חצי כפית שמן שומשום.

חצי כפית שמן רגיל בעל טעם ניטרלי (למשל קנולה. אם אין לכם שמן שומשום, פשוט תשתמשו בכפית שמן רגיל בסך הכל)

שלוש-ארבע כפות מירין

כף סאקה

כף קורנפלור מומסת בשתי כפות מים

אורז יפני (מתכון למטה), להגשה.

ההכנה:

אם אתם מכינים אורז יפני כתוספת לפני המתכון למטה, כדאי לשים אותו להשרייה לפני שמתחילים לבשל. בזמן ההשרייה חותכים את המרכיבים ומכינים את הרוטב וכשמסיימים לבשל את האורז, מכינים את תבשיל הבקר כי הבישול שלו לא מאוד ארוך.

מכינים את הירקות והבשר לבישול. הסיבה שעדיף להכין את כולם מראש בהכרח במקרה הזה היא שהבישול של הכל מהיר מאוד ועדיף שהכל יהיה מוכן כדי שלא נשרוף את הבצל ו/או נסמרטט את הפטריות ו/או נייבש את הבשר. פורסים את הבשר לפרוסות הכי דקות שאתם יכולים. כמה שיותר דק, יותר טוב. הוא צריך להיות עדיין יציב יחסית מהקירור. אם פרוסה יוצאת יותר עבה מסנטימטר, פשוט תנו לה דפיקה עם פטיש שניצלים (או אפילו עם עקב כף היד) וזה יעבור לה.

מורידים את הסנטימטר התחתון מפטריות השימיג'י (זה של השורש, לא של הכיפה) ומפרידים אותן זו מזו. מנקים את הבצלים הירוקים מהקליפה העליונה ומהחלק העצוב של הזנב וחותכים מהם את השורשים (ה"שיער" הלבן). שוטפים את הבצלים וחותכים אותם למקטעים של שני סנטימטרים. כאן בתמונה ניתן לראות מה צריך להיות מצב החומרים לפני שמתחילים לבשל. פרוסת הבשר למטה מימין היא בערך הגודל והעובי בו הן צריכות להיות.

לוקחים מחבת בינוני, בו עוד מעט נקפיץ את התבשיל אבל כרגע נכין בו רוטב. שמים במחבת את הסויה, הסוכר והדאשי ומערבבים על אש נמוכה עד שהסוכר נמס. אין צורך להביא לרתיחה או משהו כזה. מוזגים את הרוטב לתוך כלי ושמים בצד. שוטפים את המחבת ומייבשים אותו. מחממים את המחבת ריק על אש גבוהה וכשהוא חם (תדעו שהוא חם אם חם לכם להחזיק את היד בגובה כמה סנטימטרים מעליו) שמים בפנים את שמן השומשום והשמן הרגיל ונותנים להם להתחמם כמה שניות.

שמים את הבצל במחבת ומטגנים-מקפיצים אותו במשך שתי דקות, עד שהוא נראה קצת זהוב-חרוך בחלקו. כדי לא לשרוף אותו, כדאי לערבב כל הזמן בכף עץ. עכשיו מוסיפים את רוטב הסויה-דאשי ששמרנו בקערה ומנמיכים את האש לבינוני-נמוך. לרוטב מוסיפים את המירין והסאקה. מוסיפים למחבת את הבשר והפטריות, ומערבבים כדי שהבשר יתבשל מכל הצדדים. ממשיכים לערבב בערך דקה, עד שהוא נראה כמעט מוכן. בשלב זה מוסיפים את הקורנפלור עם המים (אם הכנתם אותם מראש, הקורנפלור בטח שקע לתחתית הכלי אז תנו לזה ערבוב קטן לפני ההוספה). הקורנפלור נועד להסמיך את הרוטב כדי שייתפס היטב על הבשר והירקות. מבשלים תוך כדי ערבוב כשתי דקות, עד שהרוטב אכן מסמיך קצת והבשר נראה חום יותר, בגלל הרוטב. אם לא מלוח לכם מספיק, אפשר להוסיף עוד קצת סויה. אם אתם רוצים יותר מתקתק, אפשר להוסיף מירין. מגישים לצד האורז בצלחת עמוקה, כי יש הרבה רוטב.

אורז יפני

אורז יפני דביק מספיק בשביל לאכול אותו עם מקלות, אבל הוא עדיין אחד-אחד ולא דייסה. אמנם לוקח שעה להכין אותו, אבל זו שעה של המתנות ולא של עבודה. האורז צריך זמן להתאושש מכל גזירה חדשה שנופלת עליו, ולכן צריך לתת לו לנוח כל כך הרבה פעמים. כשהאורז כבר בסיר רצוי לפתוח את המכסה כמה שפחות, כי גם האדים שנוצרים בסיר חשובים לבישול. צריך להשתמש באורז יפני עגול ("אורז לסושי"). שימוש באורז אחר לא יניב אורז עדין ומתקתק-קצת כמו האורז היפני. שימו לב שעל אף שם האורז, המתכון הוא לא מתכון אורז לסושי. אורז לסושי מושרה אחרי הבישול בתערובת חומץ-מלח-סוכר שנותנת לו טעם אחר.

החומרים:

1 כוס אורז יפני לסושי

כוס וחצי (בדיוק!) מים

ראשית, צריך לעשות לאורז פוליש (באמת, ככה קוראים לזה. polishing the rice). זה יכול להיעשות בשתי שיטות: אם אתם יפניים מסורתיים אז שמים בקערה שטוחה את האורז, שמים בה מים כך שהאורז מכוסה בהם ומתחילים "לחרוש" את האורז עם האצבעות עד שהמים נהיים לבנים (זה קורה די מהר). כשהם לבנים, מסננים את האורז, שמים אותו במים חדשים ועושים את זה שוב. חוזרים על הפעולה עד שהמים לא נהיים לבנים כשמעבירים באורז את האצבעות. הפעולה אמורה להיות מרגיעה וזן-ית. בהצלחה לכם עם זה. אם אתם עצלנים, לעומת זאת, אפשר לשים את האורז במסננת, לפתוח את הברז ולשטוף את האורז תוך שאתם ממזמזים אותו עם היד תוך כדי, עד שהמים שיוצאים מהמסננת כבר לא ממש לבנים. זה לוקח הרבה פחות זמן ולא צריך להחליף את המים כי זו מסננת. יפני כנראה היה מבצע ספוקו לפני שימוש בשיטה הזו. מסננים את האורז מהמים פעם אחרונה.

אחרי השטיפה (המסורתית והעצלנית), צריך לתת לאורז לנוח חצי שעה במסננת. בתום חצי השעה שימו לב שהאורז נהיה ברובו לבן אטום במקום לבן שקוף, ואם לוקחים גרגר ומועכים אותו אז הוא די רך ופריר.

שמים בסיר (לא ענקי, זה רק כוס) את האורז והכוס וחצי של המים. שמים את הסיר על אש גבוהה כחמש דקות או עד שהמים רותחים. כשהמים רותחים מכסים את הסיר (רצוי במכסה זכוכית, כדי שתראו מה הולך בפנים בלי לפתוח) ושמים על אש קטנה עוד עשר דקות. אחרי עשר דקות כל המים נספגים באורז (ואת זה אפשר לראות דרך מכסה הזכוכית. אם אין לכם, עדיף שתתנו אמון מאשר תפתחו את הסיר. אם שמתם באמת כוס וחצי מים באותה כוס בה מדדתם את האורז, הכל צריך להיות בסדר) ומכבים את האש. לא פותחים את המכסה. נותנים לאורז לעמוד עוד עשר דקות-רבע שעה לפני שפותחים את המכסה. אחרי זה אפשר לאכול. מכוס אורז לא מבושל יוצאות בערך שתיים וחצי כוסות אורז מבושל (שזה הגיוני).

בקיצור:

לתבשיל בשר:

פורסים את הבשר לפרוסות דקיקות, מפרידים את הפטריות ומנקים אותן משורשים, מנקים את הבצלים הירוקים וחותכים אותם לחתיכות באורך שני סנטימטר. שמים במחבת את הסויה, הדאשי והסוכר ומבשלים על אש קטנה עד שהסוכר נמס. שופכים לקערה ושמים בצד. מחממים את המחבת כשהוא נקי, וכשהוא חם שמים בו את שני סוגי השמן. מקפיצים בשמן את הבצל הירוק עד שהוא קצת חרוך. מוסיפים את הרוטב מהקערה בצד. מוסיפים את המירין והסאקה, ואחריהם את הבשר והפטריות. מערבבים למשך דקה, עד שהבשר נהיה חום. מוסיפים את הקורנפלור עם המים ומבשלים עוד שתיים-שלוש דקות תוך ערבוב עד שהרוטב מסמיך. מתקנים תיבול עם מירין או סויה, אם רוצים.

לאורז:

שוטפים את האורז. בשיטה מסורתית: שמים את האורז בקערה עם מים כך שהמים מכסים את האורז ומעבירים את האצבעות באורז עד שהמים לבנים. מחליפים מים וחוזרים על הפעולה עד שהם כבר לא לבנים כש"חורשים" את האורז. שיטה מהירה: שמים את האורז במסננת ושוטפים תוך כדי ערבובו עם הידיים עד שהמים בכיור כבר לא לבנים. בכל מקרה, מסננים את האורז שוב ומשאירים אותו לחצי שעה במסננת. אחרי חצי שעה, שמים בסיר את האורז וכוס וחצי מים ומבשלים על אש גבוהה עד שהמים רותחים. כשהם רותחים, מכסים את הסיר ומעבירים לאש הכי נמוכה לעוד עשר דקות. אחרי עשר דקות מכבים את האש ומשאירים לעמוד לעוד עשר דקות.

צ'ילי נון-קרנה

רבות נכתב על יתרונות של תזונה צמחונית. הומניות, מוסריות, וכו' וכו' וכו'. העובדה היא שאני:

1. יותר מדי אוהבת בשר בשביל לוותר עליו לגמרי

2. יותר מדי אנמית כרגע בשביל לוותר עליו לגמרי

3. מותר האדם מהבהמה, וכו'

גורמת לכך שבעת פרסום הרשומה, התגית הכי גדולה ברשימת התגיות היא "בשרי". מצד שני, תהליך ייצור הבשר כיום מזהם מאוד את הסביבה (החל באוכל שצריך לתת לאוכל ומצריך ריסוסים ואנטיביוטיקות ושות' ותורם נרחבות לאפקט החממה וגם מכלה שדות שימושיים לטובת גידולים של דגנים פופולריים) וגם, כרגע, היחס לחיות משק הוא אכן לא כל כך סימפטי בלשון המעטה (ולכן אם יהיה בשר "חופש" מפוקח בארץ אני אקנה אפילו שהוא יקר יותר. העניין הוא שאין). אז ההמלצה היא כרגע לנסות לחתוך בצריכת הבשר יום אחד בשבוע, ואני משתדלת אפילו יותר.

אז מה אוכלים במקום הבשר? טופו מבושל זה נחמד, לחובבי הז'אנר (אני אוהבת במרק מיסו). זה לא ממש מחליף בשר. סייטן טחון, לעומת זאת, מרגיש ממש כמו בשר מבחינת המרקם וכשמתבלים, גם מבחינת הטעם. סייטן הוא פחות או יותר גלוטן טהור (אם אתם רוצים גם טבעוני וגם בלי גלוטן אתם מוזמנים לחפש בלוג של raw food) שמופרד מהחיטה בכל מיני תהליכים. אפשר להשיג אותו בחנויות טבע, בדרך כלל באיזור של הטופו (אם כי הוא לא טופו). יש לו צבע סגלגל ולא מאוד סקסי, אבל אם שמים אותו בגרסתו הטחונה ברוטב ומבשלים הוא נראה ומרגיש בדיוק כמו בשר טחון.

יתרון נוסף של צמצום בצריכת הבשר הוא כלכלי: 350 גרם צוואר טרי עולה (כרגע, באתר המשלוחים של שופרסל) 21 שקל, צלעות עולות אפילו יותר, ואלו הבשרים היותר-טעימים לטחינה. בשר טחון "מוכן" אני לא קונה כי אני קצת חוששת ממה ששמים שם, ועל בשר קפוא אין ממש מה לדבר. קופסת 350 גרם של סייטן טחון עולה 17 שקל. מכיוון שחסכנו את ארבעת השקלים האלו בחנות טבע, אפשר לקנות בהם מטרייה משוקולד חרובים ליד הקופה. זה טעים.

המתכון הזה הוא גם המתכון ממנו אני מכינה צ'ילי בשרי. פשוט מחליפים את הסייטן בבשר טחון. הוא שילוב של כמה וכמה מתכוני צ'ילי שאני מנסה על המדיח החתיך בתקווה שיום אחד אצליח להשתוות לטקס-מקס האותנטי עליו הוא גדל. למה דווקא טבעוני פתאום? כי למכרים טבעוניים מגיע גם לאכול מדי פעם. כי אוכל טבעוני נותן כוחות על. כי זה זול יותר וממרק מצפון. כי סייטן מחזיק במקרר חודשיים בכיף, ויחד עם שעועית משומרת, פאסאטה (רסק עגבניות עדין איטלקי שנמכר בבקבוק זכוכית), תבלינים ואורז המתכון הזה הוא פרקטיקלי מתכון מזווה, רק להוסיף פלפלים. מאוווווווד לא מומלץ לוותר על הקקאו במתכון. הוא מה שנותן את הטעם העמוק והעשיר שמציע שבישלתם את הצ'ילי בערך 12 שעות (למרות שבישלתם אותו רק עשרים דקות). הכוונה היא לאבקת הקקאו המרה וחלילה לא "שוקולית" ודומיו. אם אין אבקת קקאו, אפשר להשתמש בקצת שוקולד מריר (כן כן!). כאן אפשר לראות איך נראה הסייטן בקופסתו (משמאל) ואיך נראה הבקבוק של הפאסאטה:

שם המתכון גנוב מ"על השולחן". המתכון עצמו לא. מומלץ להגיש אותו עם אורז לבן (או, כמו שאני עשיתי, עם אורז בסמטי מלא שכביכול מוסיף למנה עוד קצת ערכים תזונתיים). ארבע מנות נדיבות, חצי שעה הכנה ובישול. אם אתם מכינים אורז במקביל, עדיף לשים אותו להתבשל לפני שאתם מתחילים ואז הוא יהיה מוכן בדיוק עם הצ'ילי.

החומרים

שתי כפות שמן לטיגון (במקרה הזה השתמשתי בשמן זית)

שני בצלים בינוניים, קצוצים לקוביות קטנות

שתי שיני שום, קצוצות לפרוסות דקות או לקוביות קטנטנות (לא כתושות, זה יישרף)

אופציה לאוהבי חריף: פלפל צ'ילי אדום או ירוק (האדום בדרך כלל חריף יותר), קצוץ לקוביות קטנטנות

שני פלפלים מתוקים (אני השתמשתי באחד צהוב ואחד אדום, אבל אפשר גם שניים אדומים או שניים צהובים או כתומים. מה שאתם אוהבים), קצוצים לקוביות בגודל חצי סנטימטר בערך.

חבילת סייטן טחון בטעם טבעי (לא אחראית לתיבול של הטעמים האחרים)

שלושת-רבעי בקבוק פאסאטה או קופסת שימורים אחת של קוביות עגבניות/עגבניות מרוסקות (לא רסק עגבניות. זה לא אותו הדבר)

קופסת שעועית משומרת, שחורה או אדומה (לא ברוטב עגבניות). לא לרוקן את הנוזל! משתמשים בו.

שתי כפיות פפריקה מתוקה (אני משתמשת בכפית פפריקה מעושנת וכפית פפריקה מרוקאית, שתיהן מתוקות, אבל גם פפריקה רגילה עובד)

כפית מחוקה אבקת קקאו או 10 גרם שוקולד מריר, כמה שיותר מריר (שתי קוביות "פרה" או קובייה אחת מהשוקולדים המהודרים-יותר)

רבע כפית מלח (או פחות, או יותר, לפי הטעם ולחץ הדם)

שתי כפות קטשופ (אני משתמשת ב"היינץ". אם אתם משתמשים באחרים, קחו בחשבון שהם עשויים להיות מתוקים יותר ולשנות את הטעם, אז להוסיף בזהירות. הקטשופ תורם לטעם ה"עגבנייתי" של הרוטב. אפשר גם כף רסק עגבניות, אבל אז תהיו תקועים עם קופסה פתוחה במקרר)

אופציה נוספת לאוהבי החריף עוד יותר: טבסקו

אופציה נוספת נוספת לאוהבי הכוסברה: כוסברה

ההכנה:

שמים במחבת גדול בעל שוליים גבוהים (מה שקוראים סוטז') את השמן עם הבצל ומטגנים את הבצל על אש בינונית-נמוכה עד שהוא מזהיב, בערך חמש דקות. כשהבצל מזהיב, מוסיפים את השום ואם רוצים, את פלפל הצ'ילי ומטגנים עוד דקה, עד שעולה ריח של שום. זהירות לא לשרוף אותו כי שום שרוף זה איכס. מוסיפים את שני הפלפלים ומטגנים עוד בערך חמש דקות (אם נדבק, כרגיל, אפשר להוסיף למחבת כמה כפות מים ולערבב וזה יפסיק להדבק. ניתן לחזור על התהליך בהתאם לצורך ואם זה קורה הרבה, רצוי להנמיך את האש), עד שהפלפלים מתרככים קצת.

כשהפלפלים רכים, מוסיפים את הסייטן. כשמוציאים אותו מאריזת הואקום שלו, הוא במין גוש סגול. צריך לפורר אותו ממש טוב בתוך המחבת בכף עץ ולערבב אותו עם שאר הרכיבים. כשהסייטן נראה ממש כמו פירורים (סגולים עדיין) ומפוזר באופן שווה בין שאר המרכיבים, אפשר להמשיך. ככה זה נראה באמצע התהליך:

וככה זה נראה בסופו:

מוסיפים את הפאסאטה/רסק העגבניות ואת השעועית על מיציה. נוזלי השימור של השעועית סמיכים ויש להם טעם של שעועית, אז זה מוסיף. מערבבים שוב. מוסיפים את הפפריקה, הקטשופ, המלח והקקאו ומערבבים שוב. עושים "אווווווו" כשהכל מקבל גוון חום-אדום מהמם. אם משתמשים בשוקולד במקום בקקאו, פשוט מוסיפים אותו לסיר ומערבבים אותו פנימה עד שכולו נמס. אם רוצים, מוסיפים טבסקו לפי הטעם (לצ'ילי חריף אני מוסיפה בערך כף טבסקו). ממש לפני האכילה, כדי שלא ייבלו מהחום, זורים על כל מנה כמה עלי כוסברה קצוצים, אם רוצים.

מגישים על אורז לבן, או בתוך טורטייה עם חסה (ואם אתם לא באמת טבעוניים אז גם עם כף שמנת חמוצה וקצת גבינה צהובה מגוררת). ניתן לשדרג את המתכון אם מוסיפים לו פלפל צ'יפוטלה קצוץ (נמכר משומר באזור של הרטבים או השימורים האקזוטיים בחלק מהסופרים) או כפית טבסקו צ'יפוטלה. צ'יפוטלה זה פלפל מעושן כזה, ובאופן ברור זה מוסיף חריפות מעושנת לכל העסק. כמו כן, גם אם אתם אוכלים בקערה ולא טבעוניים, אפשר להוסיף גבינה צהובה מגוררת למעלה כי זה נחמד ונמס.