צ'יראשי

למישהו יש צ'ופסטיק?צ'יראשיזושי, "סושי אוצרות" או "סושי מפוזר", הוא סושי בקערה שלא צריך לגלגל. זה יתרון, כי אנשים שמיומנות הגלגול שלהם לא מרקיעת שחקים עדיין יכולים להינות מהטעם וגם להגיש מאכל יפני שנראה יפה. הטריק הוא להכין אורז סושי מתובל בסושי-סו (חומץ מתובל לסושי), לערבב לתוכו פיסות נורי עם ווסאבי ולסדר למעלה תוספות. מגישים הכל בטמפרטורת החדר.

הצ'יראשי הזה הוא עם טונה צרובה בנורי, רצועות חביתה יפנית, פטריות שיטאקה ברוטב סויה ומירין, ומלפפון. בתערובת הנורי (שלא רואים בתמונה) יש גם בצל ירוק. לוקח הרבה זמן להכין אותו, כי כל מרכיב דורש תשומת לב, אבל התוצאה משתלמת.

על חשיבות השימוש בסויה יפנית במתכונים יפניים כדי שהטעם יצא אותנטי כבר דיברתי בעבר, אבל אני אדגיש: לסויה יפנית כמו קיקומן או יאמאסה יש טעם ממש שונה מסויה של אסם, סויה תאית בהירה או סויה תמרי. מומלץ להשתמש בסויה יפנית. את רוב המרכיבים אפשר כבר להשיג בכל סופר גדול, מלבד אולי הטוגאראשי. אפשר להמיר אותו במלח ופלפל. מומלץ להשתמש בוואסאבי מאבקה, שהטעם שלו הרבה יותר חזק ממשחת וואסאבי והוא מחזיק מעמד יותר זמן.

ההכנה לוקחת שעה וחצי, שמתוכן בערך שלושת-רבעי שעה עבודה. כמובן שניתן לגוון בתוספות, ווריאציות בנושא נמצאות למטה. המתכון הוא גרסה לעצלנים של מתכון צ'יראשי מהספרSushi & Sashimi מאת יאסוקו פוקואודה, והטונה בנורי היא גרסה למתכון של מיקה שרון.

החומרים:

לאורז סושי:

כוס אורז עגול לסושי (250 מ"ל)

שלוש כפות חומץ אורז (45 מ"ל)

כף סוכר (12 גרם)

כפית מלח (5 גרם)

כוס ושליש מים (330 מ"ל)

לפטריות במרינדה

ארבע פטריות שיטאקה מיובשות, מושרות למשך חצי שעה בכוס מים רותחים (אפשר לשים את השיטאקה להשרייה כששוטפים את האורז). אל תשפכו את המים.

כפית סוכר (4 גרם, אפשר גם סוכר חום)

שמינית כוס/4 כפות מירין (60 מ"ל)

שלוש כפות סויה יפנית (45 מ"ל)

לרצועות חביתה:

שתי ביצים

כף סאקה (15 מ"ל)

כפית סויה (5 מ"ל)

לתערובת נורי מתובלת:

אצת נורי אחת, חתוכה לריבועים בגודל סנטימטר (הכי נוח לחתוך רצועות דקות במספריים ואז לגזור למרובעים)

שלושה גבעולי בצל ירוק קצוצים דק

שמינית כפית אבקת ווסאבי מהולה בכפית וחצי מים או חצי כפית משחת ווסאבי מעורבבת בחצי כפית מים.

כף סויה (15 מ"ל)

להגשה:

מלפפון אחד, חתוך לחצי ואז לפרוסות לאורך, כמו מניפה.

לטונה צרובה בנורי

סטייק טונה במשקל 200 גרם, רצוי אחד ארוך וצר כדי שהחיים שלכם יהיו קלים (אני משתמשת בטונה קפואה ועוד לא מתנו, אבל אנחנו לא אנינים במיוחד)

כפית שמן שומשום

לתבלון אפשר להשתמש בתערובת שיצ'ימי טוגאראשי, שזו תערובת תיבול יפנית חריפה קצת עם פלפל, שומשום וקליפות תפוז, או בפלפל שחור וקצת מלח. לא כדאי שניהם ביחד כי הטוגאראשי מלוח וחריף.

אצת נורי שלמה

כף שמן בעל טעם ניטרלי (קנולה, תירס וכו')

ההכנה:

מכינים את האורז בדיוק כמו במתכון הזה: שוטפים את האורז במסננת עד שהמים מהשטיפה כבר לא לבנים. משהים לחצי שעה.

בזמן שהאורז שוהה, אפשר להכין את החומץ לסושי: שמים במחבת (זה שתטגנו בו את הטונה, כדי לחסוך בכלים) את החומץ, הסוכר והמלח ומבשלים על אש קטנה תוך כדי ערבוב עד שהסוכר והמלח נמסים. מעבירים לצלוחית קטנה, שיתקרר.

אחרי חצי שעה, שמים את האורז בסיר עם הכוס ושליש של מים, שמים את הסיר על אש גבוהה ומבשלים חמש דקות, או עד שרואים שהמים רותחים ומבעבעים. מכסים את הסיר, מנמיכים את האש לקטנה ומבשלים מכוסה (חשוב מאוד לכסות) עוד עשר דקות.

כעבור עשר דקות, מכבים את האש. לא פותחים את הסיר. נותנים לאורז להתבשל באדים עוד רבע שעה. כשרבע השעה עברה מוציאים את האורז לצלחת גדולה או קערה שטוחה. מטפטפים עליו את תערובת החומץ-סוכר-מלח (רצוי לפזר על כולו בהדרגה ולא לשפוך הכל בבת אחת) ומערבבים בעדינות, עד שכל האורז ספוג בתערובת. מכסים את האורז במגבת מטבח נקייה לחה, או במכסה של סיר במבוק, אם יש לכם. משאירים אותו להתקרר לטמפורטורת החדר. אורז של צ'יראשי לא אמור להיות חם מאוד ולא קר מהמקרר.

בזמן שהאורז מתבשל, ממש אחרי ששמתם אותו בסיר, אפשר להכין את הפטריות במרינדה: מעבירים את הפטריות עם מי ההשרייה למחבת. אפשר להשתמש באותו מחבת של חומץ האורז. אני משתמשת להכנת כל המנה במחבת בו אני מכינה חביתות ופשוט שוטפת אותו בין לבין. זהירות ממי ההשרייה של הפטריות: לפעמים יש משקעים בתחתית הקערה ומומלץ להימנע מלהניס אותם לרוטב כי המרקם שלהם חולי ופיכס. אם יש משקעים, מוציאים את הנוזל עם מצקת כשהמשקעים נשארים למטה.

מוסיפים למחבת הפטריות את הסויה, הסוכר והמירין, מערבבים ושמים על אש בינונית. מכסים, ומבשלים עשרים דקות, כשמדי פעם מערבבים. אחרי עשרים דקות, פותחים את המכסה ומבשלים עוד חמש דקות, עד שכמעט כל הנוזל הצטמצם. מוציאים את הפטריות החוצה לקערה, את כף הנוזל שנשארה אפשר לשמור על תקן רוטב לצ'יראשי או לשפוך.

האורז מתקרר? הפטריות מוכנות ומתקררות? אפשר להכין את אטריות החביתה: מערבבים בקערה את הביצים, הסויה והסאקה. משמנים מעט (רצוי עם מגבת נייר משומנת) מחבת קטן (אפשר את ההוא של הפטריות) ושמים אותו על אש קטנה. כשהמחבת חם (תעבירו יד מעליו), שופכים בערך רבע כוס מתערובת הביצה לתוכו כך ששכבה דקה תכסה את התחתית. אחרי שתי דקות בערך, המרכז יהיה פחות נוזלי והשוליים יסתלסלו. הופכים את החביתה, מטגנים עוד שלושים שניות מהצד השני ושמים בצד. חוזרים על הפעולה עם שאר הביצה, כל פעם רבע כוס בערך, עד שהתערובת נגמרת. קיבלתם ערימת חביתות דקיקות. מגלגלים את כולן ביחד לגליל אחד וחותכים לרוחב לאטריות דקות.

מכינים את תערובת הנורי: שמים בקערה את הנורי החתוך, הווסאבי, הסויה והבצל הירוק ומערבבים. הטעם קצת חזק כשטועמים ככה, אבל זה מתמזג טוב עם האורז ושאר התוספות. לא לדאוג.

מסדרים את המנה: כדאי לסדר מראש, לפני הכנת הטונה, כדי שכשהיא תהיה מוכנה, אפשר יהיה לאכול מיד כשהיא עוד קצת חמימה. זה טעים.

מחלקים רבע מכמות האורז לכל קערה. מחלקים את תערובת הנורי חצי-חצי לכל קערה מעל האורז. שמים את שאר האורז בקערות, כך שיכסה את תערובת הנורי. מפזרים את אטריות החביתה מעל האורז. פורסים את פטריות השיטאקה לרצועות דקות ושמים שתי פטריות בכל קערה. אפשר לפרוס אותן כמו מניפה, לסדר כמו שנראו כשהיו פטריה שלמה או סתם לזרוק אה-לה ג'קסון פולוק. מסדרים פרוסות מחצי מלפפון בכל קערה.

הקערה מוכנה. אפשר להכין את הטונה הצרובה: מורחים את פילה הטונה בשמן שומשום מכל הצדדים. אני עושה את זה עם היד, אבל אפשר להיות איסטניסטים שיקיים עם מברשת. זורים מעט תערובת טוגאראשי מכל צד (או מלח ופלפל).

לוקחים את עלה הנורי, מניחים את "מקל" הטונה בקצה שלו ומגלגלים את הטונה ביחד עם העלה כך שכל הפילה עטוף בנורי. מרטיבים מעט במים את קצה האצה החופשי ומדביקים אותו לגליל. הפילה אמור להיראות כמו מלבן ארוך ושחור כשבריבועים קטנים בצד אפשר לראות את הטונה.

מחממים מחבת על אש גבוהה עד שהוא חם מאוד. שמים במחבת  את כף השמן הרגיל ומפזרים אותו על כל המחבת. מטגנים את הטונה כדקה מכל צד (אם הסטייק עבה, רצוי לטגן גם מהצדדים ולא רק בטן-גב). אם אתם אוהבים, כדאי להשאיר את הטונה נאה מבפנים. אם לא, אפשר גם לעשות אותה וול-דאן ואז הטיגון יתארך בדקה בערך עבור כל צד.

מוציאים את הטונה מהמחבת ונותנים לה לנוח שתי דקות, כדי שהמיצים שבפנים יירגעו ולא ידלפו החוצה ברגע שנחתוך (טונה יבשה = meh), וגם כדי שתתקרר קצת ויהיה אפשר לגעת בה. חותכים את הטונה לרוחב לחתיכות בעובי אצבע ומסדרים על קערת הסושי. מגישים מיד.

וריאציות:

-לגרסה טבעונית מוותרים על הטונה ורצועות החביתה. במקום, מבשלים עם הפטריות עוד 200 גרם טופו חתוך לקוביות גדולות, כך שיספוג גם הוא את הרוטב של הפטריות. את השאר מכינים כרגיל.

-אם הצלחתם להשיג דג טרי ממש (ברי-מזל שגרים במרכז שכמותכם), אפשר להכין ממנו סשימי ולשים למעלה, במקום או בנוסף לטונה.

-אפשר גם לגוון עם הירקות: גזר חתוך לגפרורים, פלחי אבוקדו, רצועות של קמפיו (דלעת יפנית כבושה, מתוק ונחמד) וכל מה שטעים לכם בסושי. כדאי להקפיד שיהיה חתוך יפה, בשם היפניות.

בקיצור:

מכינים אורז יפני: שוטפים את האורז במסננת עד שהמים נהיים לא-לבנים, משאירים חצי שעה. בינתיים, מערבבים את החומץ, המלח והסוכר במחבת ומחממים על אש קטנה תוך ערבוב עד שהכל נמס. אחרי חצי שעה, שמים את האורז בסיר עם כוס ושליש מים. מחממים על אש גבוהה חמש דקות או עד שרותח ואז מכסים ומבשלים עוד עשר דקות. מכבים את האש ומחכים רבע שעה. מעבירים לצלחת רחבה ומטפטפים את תערובת החומץ על האורז תוך ערבוב. מכסים במגבת לחה ומשאירים לעמוד.

מכינים פטריות: שמים במחבת את הפטריות עם מי ההשרייה, הסוכר, הסויה והמירין. מכסים ומבשלים עשרים דקות. פותחים ומבשלים עוד חמש דקות. מוציאים ושמים בצד.

מכינים חביתה: מערבבים את הביצים את הסאקה והסויה. משמנים מחבת קטן ומטגנים כל פעם רבע כוס. כשעשוי מצד אחד, הופכים ומטגנים עוד קצת. עושים ערימה של חביתות, מגלגלים אותה וחותכים לאטריות.

מכינים תערובת תיבול: מערבבים את הנורי עם הבצל הירוק, הווסאבי המהול והסויה.

מסדרים צלחת: שמים בכל צלחת רבע מהאורז, עליו את תערובת הנורי והווסאבי, חצי-חצי, ועליה את שאר האורז. מפזרים אטריות חביתה מעל. מסדרים למעלה את הפטריות, פרוסות דק, ואת המלפפון.

מכינים טונה צרובה: מושחים את הטונה בשמן שומשום, זורים עליה קצת שיצ'ימי טוגאראשי מכל צד. מגלגלים בתוך אצת הנורי, וכשמגיעים לקצה האצה מרטיבים אותו קצת ומדביקים לגליל. מחממים מחבת עם כף שמן וצורבים את הטונה דקה מכל צד. פורסים לפרוסות עבות ומסדרים מעל האורז.

ארוחת בקר גאיג'ין עם בצל ירוק, פטריות ומירין

ביפנית כנראה היו קוראים לזה negi niku

"גאיג'ין" (Gaijin) ביפנית הכוונה זר, או תייר זר. ליפנים יש תדמית די ברורה של הגאיג'ינים שמבקרים אצלם: הם מתנהגים מוזר ולא מנומסים כמו היפנים, הם בלונדינים (במיוחד אם הם אמריקאים) והתרבות שלהם משונה. הסיבה שהמתכון נקרא בקר גאיג'ין הוא בגלל שת'כלס זו מנה בסגנון יפני, אבל מכיוון שזה מתכון שהמצאתי, אני חושבת שהיפנים היו מאוד נעלבים אם זר היה מנסה לנכס לעצמו את המטבח שלהם. אז זו מנה שנמצאת ביפן, אבל היא לא ממש יפנית. אני כוללת פה גם את הדרך להכנת אורז יפני דביק (למטה), שהוא תוספת מעולה לתבשיל הזה. המתכון לאורז הוא בערך על פי ספר הבישול Just Bento Cookbook, שזה ספר בישול (מעולה, בקרוב ביקורת) של כותבת הבלוגJust Bento.

המתכון מצריך מספר מצרכים "אקזוטיים" ביניהם מירין וסאקה, ששניהם יינות יפניים שעושים מאורז. הסאקה הוא יבש יחסית (אבל עדיין מתקתק) והמירין יותר מתוק ופחות אלכוהולי. המירין הנפוץ בחנויות הוא של חברת Mitsukan, אבל בפעם האחרונה שבדקתי המרכיב הראשון ברשימת החומרים היה סירופ תירס. לא ממש אותנטי. ב"עדן טבע מרקט" מצאתי מירין אורגני של חברת Mitoku שאכן עשוי מאורז מתוק, והוא מדהים. החיסרון (ברור שיש אחד כזה): 42 שקל לבקבוק של 150 מ"ל. עדיין, אני חושבת שהטעם האלכוהולי-במקצת, המתקתק והמורכב שלו שווה את הכליה (או הכבד, בחירה שלכם). את הסאקה אפשר להחליף בכמות זהה של מירין. אגב, אומרים סאקה ולא סאקי. סאקי זה סלמון.

עוד מרכיב שהמתכון מצריך זה ציר דאשי (רק רבע כוס), שזה סוג של מרק דגים יפני. אפשר להכין לבד משבבי בוניטו (פלמידה) מיובשים ואצת קומבו (אני לא מצליחה למצוא בוניטו, אבל אולי תצליחו אם אתם גרים במרכז) או פשוט להכין אותו מאבקה (את האבקה יש בטיב טעם. זה בא בקופסת קרטון בצבע בז'). כדי להכין רבע כוס דאשי תצטרכו חצי כפית אבקה. אבקת הדאשי גם שימושית אם אתם רוצים להכין מרק מיסו (מתכון בקרוב) או כלמיני צירים אסיאתיים למיניהם.

דבר אחרון יוצא-דופן שהמתכון מצריך זה בשר בקר פרוס דקדקדק, לפרוסות של מילימטר בערך. לא מאוד קשה לעשות את זה: אם הבשר טרי שמים אותו בפריזר לחצי שעה לפני ההכנה. כשמוציאים אותו, הוא נוקשה וקפוא קצת, והרבה יותר קל לפרוס אותו בסכין חד (אני מוציאה במיוחד את הארקוס מהאריזה שלו). אם זה בשר שהקפאתם, אפשר לפרוס אותו כשהוא עוד טיפטיפה קפוא באמצע או לחכות שיפשיר לגמרי ואז לעשות עליו את הטריק עם המקפיא. אל תדאגו בקשר לסולם טמפרטורות (אסור להקפיא בשר מופשר וכו') – זה רק לחצי שעה. הוא לא באמת קופא.

מהכמויות הנתונות יוצאות שתי מנות, וזמן ההכנה הכולל (עם השריות וכו') הוא שעה. העבודה נטו היא בערך עשרים דקות.

כמו כן, לבעלי הפייסבוק: פתחתי קבוצה לבלוג כדי שתוכלו לקבל עדכונים על פוסטים חדשים ולחלוק את תסכוליכם, גם אם אתם לא חברים שלי בפייסבוק. כל המעוניין מוזמן לבקש להצטרף. הקבוצה כאן.

בקר עם בצל ירוק, פטריות, סויה ומירין

החומרים:

סטייק שלם של 200 גרם (אפשר סינטה או שייטל. אפשר גם אנטריקוט אבל הוא יהיה שומני יותר), אחרי חצי שעה במקפיא

חצי חבילת פטריות שימיג'י (חופן גדול, ר' תמונה. אלו פטריות יפניות קטנות בצבע חום. ניתן להמיר בשתי פטריות פורטבלו גדולות חתוכות לרצועות דקות בלי ה"רגליים" אבל זה לא אותו הדבר)

חמישה גבעולי בצל ירוק גדולים (או שבעה, אם הם קטנים)

רבע כוס ציר דאשי, ביתי או מאבקה

שמינית כוס סויה יפנית (30 מ"ל) (יש הבדל גדול בטעם בין סויה יפנית כמו של קיקומן או יאמאסה, שהיא מלוחה מאוד, ובין סויות אחרות. המתכון כנראה יצא טעים גם אם תשתמשו בסויה אחרת, אבל לא ממש יפני)

כפית סוכר

חצי כפית שמן שומשום.

חצי כפית שמן רגיל בעל טעם ניטרלי (למשל קנולה. אם אין לכם שמן שומשום, פשוט תשתמשו בכפית שמן רגיל בסך הכל)

שלוש-ארבע כפות מירין

כף סאקה

כף קורנפלור מומסת בשתי כפות מים

אורז יפני (מתכון למטה), להגשה.

ההכנה:

אם אתם מכינים אורז יפני כתוספת לפני המתכון למטה, כדאי לשים אותו להשרייה לפני שמתחילים לבשל. בזמן ההשרייה חותכים את המרכיבים ומכינים את הרוטב וכשמסיימים לבשל את האורז, מכינים את תבשיל הבקר כי הבישול שלו לא מאוד ארוך.

מכינים את הירקות והבשר לבישול. הסיבה שעדיף להכין את כולם מראש בהכרח במקרה הזה היא שהבישול של הכל מהיר מאוד ועדיף שהכל יהיה מוכן כדי שלא נשרוף את הבצל ו/או נסמרטט את הפטריות ו/או נייבש את הבשר. פורסים את הבשר לפרוסות הכי דקות שאתם יכולים. כמה שיותר דק, יותר טוב. הוא צריך להיות עדיין יציב יחסית מהקירור. אם פרוסה יוצאת יותר עבה מסנטימטר, פשוט תנו לה דפיקה עם פטיש שניצלים (או אפילו עם עקב כף היד) וזה יעבור לה.

מורידים את הסנטימטר התחתון מפטריות השימיג'י (זה של השורש, לא של הכיפה) ומפרידים אותן זו מזו. מנקים את הבצלים הירוקים מהקליפה העליונה ומהחלק העצוב של הזנב וחותכים מהם את השורשים (ה"שיער" הלבן). שוטפים את הבצלים וחותכים אותם למקטעים של שני סנטימטרים. כאן בתמונה ניתן לראות מה צריך להיות מצב החומרים לפני שמתחילים לבשל. פרוסת הבשר למטה מימין היא בערך הגודל והעובי בו הן צריכות להיות.

לוקחים מחבת בינוני, בו עוד מעט נקפיץ את התבשיל אבל כרגע נכין בו רוטב. שמים במחבת את הסויה, הסוכר והדאשי ומערבבים על אש נמוכה עד שהסוכר נמס. אין צורך להביא לרתיחה או משהו כזה. מוזגים את הרוטב לתוך כלי ושמים בצד. שוטפים את המחבת ומייבשים אותו. מחממים את המחבת ריק על אש גבוהה וכשהוא חם (תדעו שהוא חם אם חם לכם להחזיק את היד בגובה כמה סנטימטרים מעליו) שמים בפנים את שמן השומשום והשמן הרגיל ונותנים להם להתחמם כמה שניות.

שמים את הבצל במחבת ומטגנים-מקפיצים אותו במשך שתי דקות, עד שהוא נראה קצת זהוב-חרוך בחלקו. כדי לא לשרוף אותו, כדאי לערבב כל הזמן בכף עץ. עכשיו מוסיפים את רוטב הסויה-דאשי ששמרנו בקערה ומנמיכים את האש לבינוני-נמוך. לרוטב מוסיפים את המירין והסאקה. מוסיפים למחבת את הבשר והפטריות, ומערבבים כדי שהבשר יתבשל מכל הצדדים. ממשיכים לערבב בערך דקה, עד שהוא נראה כמעט מוכן. בשלב זה מוסיפים את הקורנפלור עם המים (אם הכנתם אותם מראש, הקורנפלור בטח שקע לתחתית הכלי אז תנו לזה ערבוב קטן לפני ההוספה). הקורנפלור נועד להסמיך את הרוטב כדי שייתפס היטב על הבשר והירקות. מבשלים תוך כדי ערבוב כשתי דקות, עד שהרוטב אכן מסמיך קצת והבשר נראה חום יותר, בגלל הרוטב. אם לא מלוח לכם מספיק, אפשר להוסיף עוד קצת סויה. אם אתם רוצים יותר מתקתק, אפשר להוסיף מירין. מגישים לצד האורז בצלחת עמוקה, כי יש הרבה רוטב.

אורז יפני

אורז יפני דביק מספיק בשביל לאכול אותו עם מקלות, אבל הוא עדיין אחד-אחד ולא דייסה. אמנם לוקח שעה להכין אותו, אבל זו שעה של המתנות ולא של עבודה. האורז צריך זמן להתאושש מכל גזירה חדשה שנופלת עליו, ולכן צריך לתת לו לנוח כל כך הרבה פעמים. כשהאורז כבר בסיר רצוי לפתוח את המכסה כמה שפחות, כי גם האדים שנוצרים בסיר חשובים לבישול. צריך להשתמש באורז יפני עגול ("אורז לסושי"). שימוש באורז אחר לא יניב אורז עדין ומתקתק-קצת כמו האורז היפני. שימו לב שעל אף שם האורז, המתכון הוא לא מתכון אורז לסושי. אורז לסושי מושרה אחרי הבישול בתערובת חומץ-מלח-סוכר שנותנת לו טעם אחר.

החומרים:

1 כוס אורז יפני לסושי

כוס וחצי (בדיוק!) מים

ראשית, צריך לעשות לאורז פוליש (באמת, ככה קוראים לזה. polishing the rice). זה יכול להיעשות בשתי שיטות: אם אתם יפניים מסורתיים אז שמים בקערה שטוחה את האורז, שמים בה מים כך שהאורז מכוסה בהם ומתחילים "לחרוש" את האורז עם האצבעות עד שהמים נהיים לבנים (זה קורה די מהר). כשהם לבנים, מסננים את האורז, שמים אותו במים חדשים ועושים את זה שוב. חוזרים על הפעולה עד שהמים לא נהיים לבנים כשמעבירים באורז את האצבעות. הפעולה אמורה להיות מרגיעה וזן-ית. בהצלחה לכם עם זה. אם אתם עצלנים, לעומת זאת, אפשר לשים את האורז במסננת, לפתוח את הברז ולשטוף את האורז תוך שאתם ממזמזים אותו עם היד תוך כדי, עד שהמים שיוצאים מהמסננת כבר לא ממש לבנים. זה לוקח הרבה פחות זמן ולא צריך להחליף את המים כי זו מסננת. יפני כנראה היה מבצע ספוקו לפני שימוש בשיטה הזו. מסננים את האורז מהמים פעם אחרונה.

אחרי השטיפה (המסורתית והעצלנית), צריך לתת לאורז לנוח חצי שעה במסננת. בתום חצי השעה שימו לב שהאורז נהיה ברובו לבן אטום במקום לבן שקוף, ואם לוקחים גרגר ומועכים אותו אז הוא די רך ופריר.

שמים בסיר (לא ענקי, זה רק כוס) את האורז והכוס וחצי של המים. שמים את הסיר על אש גבוהה כחמש דקות או עד שהמים רותחים. כשהמים רותחים מכסים את הסיר (רצוי במכסה זכוכית, כדי שתראו מה הולך בפנים בלי לפתוח) ושמים על אש קטנה עוד עשר דקות. אחרי עשר דקות כל המים נספגים באורז (ואת זה אפשר לראות דרך מכסה הזכוכית. אם אין לכם, עדיף שתתנו אמון מאשר תפתחו את הסיר. אם שמתם באמת כוס וחצי מים באותה כוס בה מדדתם את האורז, הכל צריך להיות בסדר) ומכבים את האש. לא פותחים את המכסה. נותנים לאורז לעמוד עוד עשר דקות-רבע שעה לפני שפותחים את המכסה. אחרי זה אפשר לאכול. מכוס אורז לא מבושל יוצאות בערך שתיים וחצי כוסות אורז מבושל (שזה הגיוני).

בקיצור:

לתבשיל בשר:

פורסים את הבשר לפרוסות דקיקות, מפרידים את הפטריות ומנקים אותן משורשים, מנקים את הבצלים הירוקים וחותכים אותם לחתיכות באורך שני סנטימטר. שמים במחבת את הסויה, הדאשי והסוכר ומבשלים על אש קטנה עד שהסוכר נמס. שופכים לקערה ושמים בצד. מחממים את המחבת כשהוא נקי, וכשהוא חם שמים בו את שני סוגי השמן. מקפיצים בשמן את הבצל הירוק עד שהוא קצת חרוך. מוסיפים את הרוטב מהקערה בצד. מוסיפים את המירין והסאקה, ואחריהם את הבשר והפטריות. מערבבים למשך דקה, עד שהבשר נהיה חום. מוסיפים את הקורנפלור עם המים ומבשלים עוד שתיים-שלוש דקות תוך ערבוב עד שהרוטב מסמיך. מתקנים תיבול עם מירין או סויה, אם רוצים.

לאורז:

שוטפים את האורז. בשיטה מסורתית: שמים את האורז בקערה עם מים כך שהמים מכסים את האורז ומעבירים את האצבעות באורז עד שהמים לבנים. מחליפים מים וחוזרים על הפעולה עד שהם כבר לא לבנים כש"חורשים" את האורז. שיטה מהירה: שמים את האורז במסננת ושוטפים תוך כדי ערבובו עם הידיים עד שהמים בכיור כבר לא לבנים. בכל מקרה, מסננים את האורז שוב ומשאירים אותו לחצי שעה במסננת. אחרי חצי שעה, שמים בסיר את האורז וכוס וחצי מים ומבשלים על אש גבוהה עד שהמים רותחים. כשהם רותחים, מכסים את הסיר ומעבירים לאש הכי נמוכה לעוד עשר דקות. אחרי עשר דקות מכבים את האש ומשאירים לעמוד לעוד עשר דקות.

אורז של סבתא

זהירות, המחבת עלול להיגמר מנשנושים לפני האוכל

סבתא שלי, אימא של אבא, בישלה מצויין. למעשה, שתי הסבתות שלי בישלו מצויין והרבה – וזאת בניגוד להורים שלי שלא ממש אוהבים לבשל ועושים זאת לעיתים די רחוקות. כשהייתי קטנה, הייתי מסתובבת לסבתא (שתיהן) די הרבה בין הרגליים, ועוזרת (כלומר, מפריעה) לה במטבח. לסבתא אימא-של-אבא היו כמה מאכלים שהיא הייתה מכינה בכל פעם שבאו אליה יותר משלושה אנשים בבת אחת: פודינג תפוזים, חצילים כבושים בשום (מאכל התאווה של המשפחה שלי) ואורז "סיני" עם ירקות. סבתא עשתה את האורז הרבה לפני שאהרוני הופיע בסביבה, ואין לי מושג מאיפה היא הכירה את המתכון או, לצורך העניין, את הקונספט של אוכל סיני. שיטת ההכנה, באופן מוזר, אכן דומה לשיטה של הכנת "פרייד רייס" בסגנון "סיני". שתיהן משתמשות באורז לבן קר שמוסיפים לירקות אחרי שמטגנים אותם במחבת – שלא כמו מאכלי אורז שבהם מבשלים את האורז בפעם הראשונה עם הירקות, שהם לדעתי הרוב הגדול בארץ. סבתא השתמשה בסויה של אסם (שהיא מאוד מתוקה ושונה מסויה יפנית), אבל אני הכנתי גם עם סויה של יאמאסה ויצא אותנטי באותה מידה. סבתא גם לא השתמשה באורז מלא, אבל אני הכנתי עם בסמטי מלא ובכלל לא מרגישים שזה לא אורז לבן. בכל מקרה, המתכון הזה הוא דרך מצוינת לשדרג סיר של אורז לבן שנשאר במקרר אחרי שנגמר לכם האיזה-תבשיל-ששמתם-עליו-לפני-כן. אפשר גם להכין אורז במיוחד. מה שכן, חשוב שהאורז יהיה קר מהמקרר ולא טרי מהסיר, כי אז הוא יתפורר במהלך הטיגון ותצא לכם מחית אורז. ראו הוזהרתם. אם משתמשים באבקת מרק בטעם עוף שאין בה מרכיבים מהחי (או מוותרים על אבקת מרק לגמרי), המתכון טבעוני. יוצא שבע-שמונה מנות תוספת נדיבות.

חומרים:

3 כפות שמן

2 בצלים גדולים

1 פלפל אדום

1 פלפל צהוב או כתום

2-3 גזרים (שניים אם הם גדולים, שלושה אם קטנים)

שלוש -ארבע כוסות אורז מבושל לפי ההוראות על האריזה ששהה במקרר לפחות חמש שעות. אם אתם מכינים "טרי", מספל גדול של אורז יבש יוצאת הכמות הדרושה.

3-4 כפות רוטב סויה

כף אבקת מרק עוף/בטעם עוף

רבע כוס צנוברים

הכנה:

שמים שמן במחבת רחבה עם שוליים גבוהים יחסית. קוצצים בצל לקוביות קטנות ושמים במחבת גם. מדליקים את האש (קטנה-בינונית) ונותנים לבצל להיטגן. בזמן שהוא מזהיב, מנקים את שני הפלפלים מזרעים וחותכים אותם גם לקוביות קטנות. מקלפים את הגזר ומגרדים אותו על פומפייה, על החורים הגדולים ביותר (לא אלו שפורסים, אלו שמגררים – אבל שיהיו הגדולים).

טיפ לטיגון בצל: נכון ששמנו רק שלוש כפות שמן ואלו די הרבה ירקות, אז אם אתם רואים שהבצל מתחיל להדבק למחבת, אין צורך להוסיף שמן. מספיק להוסיף למחבת שלוש-ארבע כפות מים, לתת ערבוב ולראות איך כל הבצל משתחרר מדביקותו. זה גם משחים אותו יותר מהר כי מיצי הירקות שהשחימו גם הם בתחתית המחבת "מתנקים" מהמחבת ו"צובעים" את הירקות שבתוכו. אפשר לעשות את זה שוב ושוב, בכל פעם שהירקות מתחילים להדבק.

בכל מקרה, כשהבצל הזהיב, מוסיפים את הפלפלים ומטגנים עוד כמה דקות, עד שהפלפלים מתרככים קצת (לוקח בערך חמש דקות). מוסיפים את הגזר ומטגנים עוד דקה.

מוסיפים למחבת את האורז, קר מהמקרר. אם הוא התגבש לגושים בקופסה, פשוט פוררו אותו בחזרה עם כף במחבת. צריך לערבב את האורז עם הירקות כך שכולו יקבל גוון צהבהב מהירקות. כשכל האורז מעורבב, מוסיפים שלוש כפות סויה ואת אבקת המרק. מומלץ לפזר את אבקת המרק על פני כל הסיר בעדינות, כדי שלא יהיו גושים. מעט דברים מגעילים יותר מגוש אבקת מרק באמצע הביס. אפשר להמס את אבקת המרק ברבע כוס מים ואז לשפוך אותה לסיר, אבל אז תצטרכו לחכות יותר זמן עד שהנוזלים יתאדו. אפשר גם לוותר על אבקת המרק אבל אז זה לא של סבתא, וגם צריך להוסיף יותר סויה.

טועמים. אם לא מלוח מספיק, אפשר להוסיף את הכף הנוספת של הסויה. מכבים את האש.

קולים צנוברים. זוהי משימה שאפשר לעשות במקביל לטיגון האורז, אבל זה דורש כשרונות מולטי-טאסקינג משמעותיים. צנוברים נוטים להישרף, מהר וללא התרעה, אז צריך לזכור טוב-טוב שהם שם ולבדוק אותם בערך פעם בעשר שניות.

אפשר לקלות צנוברים במחבת, ואפשר בתנור/טוסטר-אובן. כדי לקלות בטוסטר-אובן פשוט מפזרים אותם בתבנית, מפעילים (על בערך 200 מעלות) ומחכים חמש דקות. מרגע זה, בודקים אותם כל הזמן שלא יישרפו כי צנוברים זה יקר. הם מוכנים כשהם מקבלים גוון מעט יותר כהה מהצהבהב הראשוני שלהם. כשהם מוכנים, חשוב להוציא את התבנית מהתנור כי אחרת הם ימשיכו להיקלות מהחום שנשאר בתנור אחרי הכיבוי ויישרפו.

כדי לקלות במחבת (השיטה המומלצת אם אין לכם טוסטר-אובן קטן מאוד, כי חבל להפעיל תנור גדול בשביל רבע כוס צנוברים): מחממים מחבת על אש גבוהה ללא שמן. כשהמחבת חם, שמים עליו את הצנוברים ומדי כמה שניות מקפיצים אותם בעדינות (או מערבבים בכף עץ, אבל אז ליכלכתם עוד כלי). גם פה, הם מוכנים כשהם מתכהים רק קצת. במקרה הזה, כדאי להוציא מהמחבת כשהם מוכנים כדי שלא ימשיכו להיקלות מהחום של המחבת. מכיוון שהאורז כבר מוכן, אפשר להוסיף אותם מיד ממחבת הקלייה (או התבנית) לאורז. לערבב עד שהצנוברים מפוזרים היטב באורז, ולאכול פודינג תפוזים לקינוח.

בקיצור:

לחתוך בצל לקוביות קטנות, לשים במחבת עם השמן ולטגן. בינתיים, לנקות ולחתוך פלפל אדום וצהוב לקוביות קטנות ולקלף ולגרר את הגזר על פומפייה. כשהבצל מזהיב, להוסיף אליו את הפלפלים ולטגן עוד חמש דקות. להוסיף את הגזר ולטגן עוד דקה. להוסיף את האורז ולערבב אותו היטב עם הירקות עד שכולו צהבהב-משהו. להוסיף אבקת מרק וסויה ולערבב. לכבות את האש. לקלות צנוברים בתנור או במחבת ולהוסיף לאורז. לערבב שוב.

אוניגירי שרימפס

 איי אוניגירי לצד אוקיינוס סויה שליו

אוניגירי הם מין "סנדוויצ'ים" יפניים, עשויים מאורז דביק מתובל ו/או ממולא. לדעתי הרבה יותר קל להכין אותם מאשר סושי, בעיקר כי יש מלא שיטות הכנה ומלא צורות. בניגוד לסושי, אוניגירי מצריכים רק העלאה באוב של כישרון הכנת "עוגות בוץ" (או קבובות, כפי שקראו לזה אצלנו בצפון). אפשר לשחק עם המילוי, או בכלל לוותר עליו. זה עדיין יהיה טעים ודי משביע. המתכון דורש הכנת אורז יפני – קרי, תהליך שלוקח איזו שעה ו(של המתנה, לא של עבודה). אז זכרו זאת לפני שאתם מתחילים להיות רעבים. הם הכי טעימים בטמפרטורת החדר, אז מומלץ לאכול הכל עם ההכנה או, אם נשאר ושמרתם אותם במקרר, להוציא אותם ממנו בערך שעה לפני שאתם מחליטים לאכול. אני לוקחת אותם ללימודים בקופסה, למרות שבקיץ זה כנראה לא מומלץ בגלל המיונז. המתכון ארוך וחופר כי אני קצרה וחופרת. יש גרסה מינימליסטית בסוף (יפנים או לא?).

ל6-8 אוניגירי, תלוי כמה אתם נדיבים

כוס אורז לסושי

כוס וחצי מים (אני שונאת כשפתאום "מופיעים" במתכון רכיבים שלא היו רשומים ברשימת הרכיבים…)

עשרה שרימפסים (אני משתמשת בקפואים, אל תשפטו אותי), נקיים משריון, זנב וכל דבר שאינו אכיל.

שני בצלים ירוקים קטנים או אחד גדול, קצוצים דק מאוד.

כף לא-גדושה מיונז

חצי כפית אבקת ווסאבי (אם יש, לא חובה אבל טעים. אני מתארת לעצמי שאפשר גם משחת ווסאבי, אבל לא ניסיתי. לאבקה יש טעם חזק יותר והיא נשמרת ליותר זמן, אז אם אתם מתלבטים מה לקנות – לטעמי עדיף אבקה)

חצי כפית ג'ינג'ר טרי מגורר, או קובייה של ג'ינג'ר קפוא (נכון שעל הקובייה כתוב שהיא "שוות ערך" לכפית, אבל ההקפאה גם עושה את הטעם שלה אנמי ולכן ההבדל בכמויות. לא ניסיתי עם אבקת ג'ינג'ר אבל נראה לי שזה יצא בסדר. במקרה של אבקה, הייתי מתחילה עם קמצוץ קטן וממשיכה משם אם צריך).

אצת נורי (לא חובה, אבל מוסיף "סושיות" מסויימת ונראה יפה).

אופצייה לקישוט: שומשום שחור.

הכנה

אורז דביק

אורז דביק הוא "חצי הדרך" לאורז של סושי. ההבדל הוא שבמקרה של האוניגירי, לא מתבלים את האורז ב"סושיסו", תערובת החומץ-מלח-סוכר שנותנת לו את הטעם ה"סושי-אי".

כדי להכין אורז יפני לוקחים מסננת, שמים בה את האורז ושוטפים אותו כמה דקות מתחת לברז תוך מזמוז עדין של הגרגרים. אם אתם טהרנים, השיטה המסורתית לשטיפת האורז היא לשים אותו בקערה, למלא בה מים שיכסו את האורז, "לחרוש" עם הידיים באורז עד שהמים נהיים לבנים ואז להחליף מים. לחזור על הפעולה עד שהמים מפסיקים להיעשות לבנים. אני לא טהרנית. יחי המסננת.

את האורז השטוף משאירים במסננת להתנקז לחצי שעה. הוא נהיה קצת יותר לבן-אטום כזה. זה בסדר. אתם מוזמנים לנסות להכין בלי לנקז את האורז, אבל אז אני לא ערבה לתוצאות – עקב היותי חנונית, אף פעם לא ניסיתי. בטח נינג'ה באה לחסל אותך בלילה. בזמן הזה אפשר לגלגל למטה לחלק של המילוי ולהכין אותו. זה חוסך זמן.

אחרי חצי שעה, שמים את האורז בסיר (רצוי סיר לא מאוד גדול, נגיד של שניים וחצי ליטר, כי כוס אורז זה לא המון ואנחנו לא רוצים לגרד את האורז מהתחתית). שמים בסיר כוס וחצי מים (אותה כוס בה מדדתם את האורז!). מכסים את הסיר ומדליקים את האש על הכי חזק (אבל לא האש הכי גדולה בגז. אחת בגודל בינוני). אחרי חמש דקות, תראו שהמים בסיר מבעבעים. זה הזמן להעביר את הסיר לאש הכי קטנה על העוצמה הכי קטנה. לבשל עשר דקות ולא לפתוח את המכסה. אורז לסושי זה עניין של אמונה. אם אתם קטני אמונה, קנו סיר עם מכסה שקוף.

לכבות את האש ולתת לסיר לעמוד עוד רבע שעה. עדיין לא לפתוח את המכסה!

אם עברה רבע שעה, אפשר לפתוח את המכסה. אם בחרתם להשתמש בגיוונים, זה הזמן לפזר את מה-שלא-יהיה על האורז ולערבב בעדינות, כך שהגרגרים לא יהפכו לדייסה. את האורז רצוי להעביר לצלחת רחבה ולכסות בניילון נצמד או במכסה של כלי אידוי מבמבוק. להעביר לצלחת כדי שיתקרר מהר יותר ויהיה אפשר לעבוד איתו, לכסות כי אם לא, הגרגרים העליונים מתייבשים.

המילוי

קוצצים את השרימפס לחתיכות קטנות (נגיד… ברדיוס של מטבע של עשר אגורות. רדיוס, לא קוטר). שמים מחבת על אש בינונית-קטנה ומטגנים את השרימפס עד שהם נהיים ורודים. אפשר גם לטגן קודם ואז לחתוך. זה לא מאוד משנה. מה שכן, אם אתם קודם מטגנים, עדיף לחכות שהשרימפס יתקררו קצת לפני החיתוך כדי שלא יאבדו מיצים.

שמים את השרימפס הקצוצים והמבושלים בקערה עם הבצל-ירוק, הג'ינג'ר, המיונז והווסאבי. אם לא מלוח לכם מספיק, אפשר להוסיף חצי כפית רוטב סויה (רצוי יפני, כמו יאמאסה או קיקומן). אם אתם אוהבים חריף, אפשר להוסיף עוד ווסאבי. אם אתם אוהבים מיונז, אפשר לשים יותר. הבנתם את הרעיון. מערבבים הכל עד שזה נראה כמו סלט מיונז.

האוניגירי

כשהאורז פושר מספיק בשביל שתגעו בו, מכינים קערה-שהידיים-שלכם-נכנסות-אליה עם מים וכפית מלח. מערבבים. טובלים את הידיים במי-המלח ומכינים אוניגירי. השיטה שלי: לוקחים חופן אורז בגודל כדור ביליארד, עושים בו חור עם הבוהן, שמים כפית גדושה מילוי בפנים וסוגרים את האורז על המילוי או שמים "טלאי" של עוד-קצת-אורז על פניו. אני אוהבת לעצב אותם לצורת משולש, אבל גם עיגול פחוס זו צורה מקובלת לאוניגירי. בכל מקרה, הופכים את העיגול למשהו קצת יותר שטוח. אם אתם מרגישים שהאורז מתחיל להדבק לכם לידיים, צריך לטבול אותן במים שוב. הנה כמה דרכים לעשות אוניגירי: http://www.airandangels.com/bentobox/images/onigirithree.png (כמו שאתם רואים, ההוראות הן "קבב קבובה ואז מעך אותה לצורה הרצויה").

שיטה קלה שמשתמשת בקערה קטנה וניילון נצמד במקום בידיים (התמונות יותר למטה): http://www.justhungry.com/2007/01/onigiri_omusubi_revisited_an_e.html

אם רוצים, אפשר לקשט את האוניגירי בשומשום שחור: לעשות נקודה ממנו באמצע, או לזרות על כולו משני הצדדים, למשל.

לטאץ' סופי: אם יש לכם גז עם אש ממש, מדליקים אותה ומעבירים את אצת הנורי מעליה בגובה עשרה סנטימטרים בערך. האצה תסתלסל קצת אבל לא בצורה היסטרית. עושים את זה שוב על הצד השני של האצה. הקלייה חשובה כדי להוציא מהאצה את מקסימום הטעם. גוזרים את האצה לשישה מלבנים (חצי לרוחב ואז כל חצי לשלושה). עוטפים כל אוניגירי (אוניגיר?) בריבוע אצה. אפשר לטבול בסויה, צ'ילי מתוק, רוטב פאד-תאי או פריקינ' קטשופ (וגם אז הנינג'ה באה בלילה).

בקיצור:

שוטפים ומשרים כוס אורז לסושי. שמים בסיר עם כוס וחצי מים. מרתיחים חמש דקות ואז מבשלים עוד עשר דקות על אש קטנה. מכבים את האש וממתינים עוד רבע שעה. בינתיים, מבשלים שרימפס, מערבבים עם  מיונז, בצל ירוק, ווסאבי וג'ינג'ר. כשאפשר לגעת באורז, מכינים כדורים בעזרת ידיים טבולות במים. עושים בהם חור, שמים כפית גדושה של מילוי וסוגרים את החור. מועכים כך שיעמוד יציב. עוטפים באצת נורי קלויה.

גיוונים:

האוניגירי הפשוט ביותר הוא ללא מילוי, כאשר את האורז מתבלים במלח. כל תיבול של האורז נעשה לפני הכנת הכדורים. צריך לערבב את האורז עם התיבול בעדינות ממש, כדי לא לעשות ממנו דייסה. אופציה נוספת לתיבול היא תערובות תיבול יפניות לאורז שנקראות פוריקאקה (furikake). אלו תערובות של אצות, דגים מיובשים ותבלינים שמתבלים בהן אורז לבן פשוט. שמעתי שאפשר להשיג אותן בארץ, אבל עד כה לא חזיתי בפלא. אם מישהו מוצא, אשמח לדיווח. אני לפעמים מכינה פוריקאקה סרדינים וצנוברים לפי המתכון הזה: http://justbento.com/handbook/johbisai/homemade-furikake-no-10-sardines-and-pine-nuts

אופצייה נוספת היא תערובת תבלינים בשם טוגאראשי, שדווקא כן ניתנת להשגה בארץ. אני קניתי בטיב-טעם. היא חריפה, ארומטית וטעימה מאוד עם דגים (כלומר, על הדגים). אפשר גם לתבל בה את האורז.

אה, וכמובן: ניתן להשתמש בקופסת טונה (או בבערך מאה גרם סלמון מבושל, נגיד, שנשאר מאתמול) במקום בשרימפס. אני פשוט ממש ממש ממש לא אוהבת טונה משומרת.