ביקורת ספרי בישול: יומן מטבח

איילת הירשמן היא וונדר-וומן. היא עורכת מדורי האוכל של "לאישה" וגם מפרסמת ספרי בישול (ויש להניח שבשביל זה היא צריכה גם לבשל). בנוסף, היא כותבת ביקורות לעיתונים שאינם "לאישה", יש לה משפחה ועכשיו היא גם מתחילה לעשות תוכנית טלוויזיה. והיא לא עושה את זה סתם, היא עושה את זה טוב (לפחות בתחום המתכונים. אין לי מושג על המשפחה שלה) – רוב המתכונים שלה באמת קלים, מהירים, לא דורשים חומרי גלם ביזאריים ויוצאים טעימים. היא הוציאה כבר כמה ספרי בישול:

פשוט טעים (נדמה לי שזה הראשון שלה) – שאין לי, אבל דפדפתי בו אצל אימא של המדיח החתיך. לא חיבבתי אותו כל כך, כי רשימת החומרים משולבת בתוך המתכון ולא רשומה בנפרד בצד. הפרקים הם לפי תכנון ארוחה שלמה (ערב חג, שבת בצהריים, ברביקיו, אמצע השבוע וכו') – ובתחילת חלק מהפרקים יש רשימת קניות ממויינת לפי המחלקות בסופר. די נוח. מצד שני, אני מעדיפה להרכיב את הרשימה שלי בעצמי ועניין רשימת המרכיבים החסרה בכל מתכון מעצבן אותי. אם אני זוכרת נכון, גם אין תמונה של כל מתכון ליד המתכון עצמו וזה גם הציק לי.

יומן מטבח – פירוט עליו בהמשך, באופן מובן.

בית חם – שיצא רק לפני חודשיים. יש לי אותו, אבל בינתיים הכנתי ממנו בערך שני מתכונים (אחד מעולה, אחד לא לטעמי), ולכן אני לא מרגישה בטוחה מספיק לדבר עליו עדיין. הוא כתוב בסגנון של הירשמן, שהוא נחמד וידידותי והתיאורים בו מעוררי-תיאבון. מצד שני, יש לה נטייה קצת מעצבנת לחזור הרבה על מילים מסוימות כמו "עזה" (חזקה, לא רצועת) , "נחמות" ו"להזין" למשל.

בנוסף, בכל חג מתפרסם ספר קטן-יותר שלה (בערך שלושים מתכונים) שכביכול מתאים לחג. נדמה לי שיצא אחד כזה לשבועות, אחד של מאכלי חורף (שקיבלתי במתנה, אבל אני כל כך מאוכזבת ממנו שאפילו לא בישלתי ממנו. מה גם שיש שם הרבה קטניות), אחד של פסח ("הפסח הקל שלי"), אחד של ראש השנה וכו'. אני לא אוהבת את הספרים האלו. הם מריחים מחלטורה. אני מבינה שאם יש הזדמנות להרוויח כסף אז לגיטימי לנצל אותה.  מצד שני, אני גם מכבדת את זכותי לבחור שלא לקנות אותם ולהציע לאחרים להימנע מכך. חלק גדול מהמתכונים ממוחזרים, ופורסמו כבר בספרים האחרים שהזכרתי למעלה.  אימא שלי יודעת שאני אוהבת את איילת הירשמן ושיש לי ספר שלה: לכן היא בזבזה כסף על ספר שמסתבר בדיעבד שאת רוב המתכונים בו כבר יש לי. זה מאכזב ולא הוגן כלפי האנשים שלא זוכרים בעל-פה את המתכונים שיש בכל ספר וקונים גם את הספר לחג.

אז לגבי יומן מטבח:

הוא בגודל נוח בכריכה קשה, אבל הוא לא עבה וכבד (שזה חשוב, אם אתם כמוני ולוקחים את הספרים מדירתכם הסטודנטיאלית לבית של ההורים לפעמים). בכל זאת, יש בו הרבה מתכונים. הם מחולקים לפרקים "נחמות", "אוכל נקי", "כשיש זמן" , "אוכל מושחת" ו"מתוקים".  בהתאם לשמו, בפרק "נחמות" יש אוכל נחמה (נו, comfort food) עם הרבה גבינה ופחמימות. ב"אוכל נקי" יש סלטים ושאר תואמי-דיאטה ומרפאי-חמרמרת. ב"כשיש זמן" יש מתכונים לבישול ארוך, או כאלו שלוקח קצת זמן להכין. ב"אוכל מושחת" (אני לא מחבבת את הביטוי הזה. זה נותן קונוטציות שליליות להנאה מאוכל) יש בעיקר מטוגן, משומן-מוחמא (מלשון חמאה) ולפעמים מתוק. ב"מתוקים" יש הרבה מתכוני עוגות וקינוחים שכפי שהירשמן אומרת, כאלו "ש… לא נכנסו לאף פרק ועדיין, לא הצלחתי לוותר עליהם".

המתכונים ברורים, אם כי אולי למאותגרי בישול קשים עשויה להיות בעיה איתם (הוראות כמו "מטגנים עוד קצת" או "יוצקים מים לסיר כך שיגיעו עד למחציתו", איזה סיר? מי? מה? בהוראות לבן-מארי לא כתוב שהתחתית של הקערה לא אמורה לגעת במים ו/או בתחתית של הסיר).  הם גם כתובים בסגנון של הירשמן ולא בפומפוזיות או ספרטניות, שזה נחמד. אין תמונה של כל מתכון, אבל מההקדמה הקצרה (ולכל מתכון יש הקדמה) אפשר להבין מה יוצא בסוף. למנות ה"מסובכות" יש תמונה בדרך כלל – ויש לציין שאני משתמשת בספר הזה הרבה והמחסור בתמונות עוד לא הפריע לי, כשבדרך כלל הוא מאוד מפריע.

המידות ניתנות בצורה הגיוניות אם כי לא קונסיסטנטית. למשל "3 שיני שום" ו"עלים מ-2 גבעולי טימין" לא תמיד יניבו לכם את אותה תוצאה בדיוק, אבל יש להניח שזה יהיה קרוב מספיק. מה גם שמידות של חלק מהדברים ניתנות בגרמים, חלק בכוסות וחלק ביחידות (למשל "שתי עגבניות גדולות"). במתכוני האפייה, הרכיבים שאינם בכפות וכפיות ניתנות גם בכוסות וגם בגרמים. באופן כללי זה נוח ופשוט להבנה, למרות שעשוי להציק לחובבי האחידות.

בתחתית של כל מתכון יש דגש מיוחד בדמות "חוק הזהב להצלחה", שאומר פחות או יותר במה לא כדאי לחפף במתכון הנ"ל. זה גם נחמד.

מתכונים שהכנתי מהספר (למרבה הצער אין תמונות של כלום, אבל לפחות לחלק מהדברים יש את המתכון באינטרנט, ושם יש תמונה בדרך כלל. הקישור, אם יש, בשם המתכון):

פסטה עם פירורי לחם, צימוקים ואנשובי: מעולה. אני והמדיח מאוד אוהבים את זה ואני מכינה את זה הרבה (רצוי עם קליפת הלימון. וגם קצת פטרוזיליה, לפעמים). האנשובי באמת לא מאוד מודגש (אלא אם מוסיפים המון, מה שאני בוחרת לעשות) וזה מתוק-מלוח-קריספי-טעים. אני שמה קצת פחות פירורי לחם ממה שכתוב במתכון כי זה נראה לי מוגזם. בין חצי לשליש כוס לגמרי מספיק.

קנלוני במלית ריקוטה ותרד: טעים מאווווווווווד. הרבה עבודה (להכין רוטב עגבניות, לאדות תרד, לסחוט אותו, לזלף מילוי לתוך קנלוני, לחכות איזה חצי שעה בזמן שזה בתנור), ולא דיאטטי בכלל (200 גרם פרמז'ן + חבילת שמנת חמוצה + 200 גרם מוצרלה, וזה רק ב"מוקרם" שלמעלה) – אבל מעולה קשות. עוד לא הכנתי תבנית שהיו ממנה שאריות.

אורז אדום עם פלפלים וגבינה נמתחת: נחמד. גבינתי. קצת אנמי (אבל אולי זו אשמתי כי השמטתי את האורגנו והפלפל הירוק עקב סלידה).

לחם תירס עוגתי במחבת: טעים. המדיח החתיך (עם שורשיו הדרום-ארה"ביים) אהב. זה באמת עוגתי, ואיכשהו תמיד כשאני רוצה להכין את זה אין איפה לקנות רוויון, אבל זה המצב.

סלט אטריות שעועית עם עוף ונענע: עוד מתכון שהתאזרח אצלנו במטבח. הרוטב נהדר גם לדברים אחרים והסלט עצמו טעים ממש. אני מכינה אותו עם הפלפל החריף אבל בלי הבוטנים (כי דיאטה).

כופתאות מאודות במלית דג: הכנתי פעם אחת בתקווה שהבצק יצא כמו של באו סיני אמיתי. הוא לא יצא.

לביבות גבינת ריקוטה:  הכנתי פעם אחת, בחנוכה שעבר. הן היו הרבה עבודה (הכנת בצק רבוך, ואז במקום לגלוש באינטרנט עד שהפחזניות מוכנות אז צריך עוד לעמוד ולטגן אותן בטיגון חצי-עמוק ומסריח) ולטעמי לא כאלו טעימות (שמנוני ומתוק, בעיקר). מצד שני, שאר הלקוחות אהבו, אז אולי זה עניין של טעם.

מאפינס בננה וסוכר חום: נחמד ומהיר הכנה. פתרון טוב לזמן בו הבננות נראות עצובות אבל אתן מרגישים רע לגבי לזרוק אותן.

עוגת שיש רכה: אכן אמת בפרסום. היא רכה מאוד. ההכנה שלה מלכלכת טונה של כלים (קערה גדולה של המיקסר, קערה גדולה של השוקולד, תבנית, מרית, סיר של הבן-מארי… אתם יכולים להבין למה המדיח התמרמר), אבל טעים. אני לא מעריצה כל כך גדולה של עוגות בחושות גנריות, אז אני לא בטוחה מה הסיכוי שאכין אותה שוב.

עדכון 30.04.2012: הכנתי גם את סלט הבורגול עם הקציצות המאודות . בספר המתכון אומר לבשל את הקציצות במים עם תבלינים, אבל אני אידיתי אותן בסיר אידוי מבמבוק. בספר גם המתכון דורש בשר בקר ולא טלה, שזה טוב כי גם אם היה כתוב טלה הייתי קונה בקר או עוף. סלט שהוא אכן טעים ומרענן, וגם מניב כמות יפה של אוכל מפונפן ממצרכים לא יקרים יחסית.

בתחתית של השורה: ספר נחמד עם הרבה פתרונות לבישול מהיר וטעים. די ידידותי למשתמש, כתוב בצורה סימפטית ורוב המתכונים בו נועדו להאכיל מבוגרים וילדים כאחד. מומלץ באופן כללי ולחובבי נייג'לה לוסון בפרט.