יש לו את זה: מייקאובר לחומוס

מכירים את הקטע הזה בסרטי תיכון אמריקאיים בו החנון/ית מוריד/ה את המשקפיים ופתאום כולם שמים לב שהיא נראית כמו רייצ'ל לי-קוק? כלומר, בניגוד לקודם לכן, אז היא נראתה כמו רייצ'ל לי-קוק עם משקפיים? אז זה מה שאנחנו הולכים לעשות היום לחומוס מקופסה.

תפעול סטנדרטי של חומוס מקופסה ניתן לתיאור על ידי האלגוריתם:

1. לך/י לסופר וקנה/י את החומוס שנראה לך הכי פחות מגעיל

2. כל עוד לא עצלנים מכדי להכין ארוחת ערב בצע/י:

2.1 הכן/י ארוחת ערב יותר שווה מחומוס תעשייתי ופיתה במיקרו

3.  אם יש חומוס במקרר אזי:

3.1 חמם/י פיתה במיקרו עד למצב "קרטון"

3.2 העמיסו עליה חומוס קר ואנמי

3.3 התבאסו שזה לא סעיד/אבו דאבי/אבו חסן/אבו שוקרי/מה שסבתא שלך מכינה לבד בבית

4. אחרת:

4.1 הזמינו פיצה

סיבוכיות: O(מספר הימים בהם בישלתם ארוחת ערב + מספר קופסאות החומוס שיש לכם במקרר).

צעד 3 של האלגוריתם שלנו ניתן, כפי שרמזה כותרת הפוסט, לייעול. על ידי שינוי פקודות 3.1 ו-3.2 (בלי לפגוע ביעילות!) אנחנו יכולים לוותר לחלוטין על פקודה 3.3 ובכך לחסוך זמן ריצה ולהנות מארוחה שאשכרה לא גורמת לנו להרגיש רע כי אנחנו עצלנים. קרי, אם היינו אנשים שאוכלים כדי לחיות כנראה לא היינו מתקשרים על פני בלוג אוכל. לפיכך, אני מניחה כי גם אצלכם, קוראים יקרים, התנהגות כמו אכילת אוכל לא טעים גורמת לכם ללעוס בנימה אפולוגטית-משהו, משל הייתם מכניסים המבורגר של מקדונלד'ס ל"אל בולי". אז בפוסט הזה נדבר על איך לא לחלל את מקדשנו (אה, הלונה פארק שלנו) בעזרת כמה עזרים מטבחיים פשוטים שיכולים להפוך חומוס מקופסה ופיתה מהמקפיא למנת חומוס "מסעדתית" סבירה עד מהנה.

צריך להקפיד רק על כמה דברים פשוטים:

1. לקנות חומוס חלק (בלי אקסטרא תיבולים משונים, חריף, וכו'. אנחנו נוסיף את זה בעצמנו) ורצוי אחד כזה שטעים לכם. אני מחבבת את האורגני של "עדן טבע מרקט", שתיאורטית לא מוסיפים לו כל מיני חומרים תמוהים, אבל גם ההוא עם ממש-הרבה-טחינה, כמדומני של "אחלה", זכור לי כדי בסדר. לכו בעקבות תחושת הבטן שלכם. מילולית.

2. פיתות עם התחלה טובה. אני לא מצפה מכם ללכת לקנות פיתות טריות בכל פעם שבא לכם לאכול חומוס כי הליכה לסופר זה אירוע מכונן שמצריך מדיטציה עמוקה, הבנה של ה"עצמי" והכנת רשימת קניות, שלושה דברים הדורשים לכל הפחות training motage לצלילי "אצא לי השוקה", ולוקחים הרבה זמן. לא. ב"התחלה טובה" אני מתכוונת שאם כבר הלכתם לסופר, קנו פיתות שמרגישות רכות (אפשר למשמש דרך הניילון. אל תקנו את הקשות המעפנות שעומדות שם כבר יום). מיד כשאתם מגיעים הביתה שימו אותן, סגורות היטב בשקית (או קופסה), במקפיא, כשהן בשיא טריותן המהממת. בעזרת טריק קל ופשוט (אידוי, האהא) אנחנו נחזיר להן את חיותן המלבבת והשמיכת-פוך-ית תוך חמש דקות. בתמונה למעלה: פיתה פוטוגנית מקמח מלא שבזכות האידוי אינה יבשושית ומבאסת.

3. מיץ לימון טרי, כי למשומר יש טעם לוואי. אם שמים קצת בתבשיל זה אולי לא משנה (אם כי יכול להיות שלכם זה כן), אבל כאן מדובר במרכיב עיקרי בתיבול וחשוב שיהיה טוב וטעים.

4. שמן זית טעים. כנראה שאם אתם מבשלים, כבר יש לכם אחד כזה בבית. במקרה זה, שוב, מדובר במרכיב חשוב בתיבול אז כדאי שיהיה משהו שטעים לכם גם סתם ככה, בלי שהוא חלק ממנה מתובלת שבה בקושי מרגישים את נוכחותו. אני מחבבת שמן מזן זיתים שנקרא "לצ'ינו", שהוא תיאורטית עדין יחסית, אבל ת'כלס כמעט כל שמן זית כתית מעולה של חברה גדולה בארץ הוא טעים.

5. תזמון. הכינו את הפיתות לפני החומוס, כי אם החומוס יחכה לפיתות, יווצר עליו קרומוס ותהיו עצובים.

שתי מנות נדיבות, עשר דקות עבודה אם אתם ממש איטיים.

החומרים:

פיתות בהתאם לקיבולת והיכולת

מיץ מלימון אחד (בערך שתי כפות)

שן שום קצוצה לקוביות קטנטנות או כתושה (כתושה = פיזור יותר טוב בתערובת אבל צריך לנקות את הכותש, קצוצה = עבודה איטית יותר, אבל המדיח החתיך מרוצה)

שלוש-ארבע כפות שמן זית

פלפל שחור

חבילת חומוס גדולה ללא תבלינים מוזרים (500 גרם)

פפריקה מתוקה, כמון אם אתם אוהבים

אופציה: חופן פטרוזיליה טרייה קצוצה דק (כי דיברנו על זה שלא צריך ללכת לסופר במיוחד)

ההכנה:

מאדים את הפיתות: מרתיחים כוס מים בסיר (או בקומקום, וכשהם רותחים שופכים לסיר). שמים את הפיתות, קפואות מהמקפיא, בסיר אידוי מבמבוק עם מכסה סגור ושמים מעל סיר המים הרותחים. אם יש לכם שושנת אידוי, פשוט מסדרים את הפיתות עליה וסוגרים את המכסה של הסיר. אם אין לכם שושנת אידוי ולא סיר במבוק אפשר לקחת מסננת מתכת בקוטר הסיר או קצת פחות, לשים אותה על פתח הסיר, לשים את הפיתות בפנים ולכסות במכסה מתאים. מדובר בקונסטרוקציה לא יציבה במיוחד, אבל המטרה מקדשת את האמצעים. פשוט דאגו שהילדים/חתול לא יסתובבו באזור. הפיתות צריכות להתאדות בערך חמש דקות כדי להיות חמות ובלי "איים" קפואים. השתדלו לא לשים אותן בערימה אחת על השניה, אלא בצורת פרח, כשהחפיפה ביניהן מינימלית, כדי שלא יווצרו קטעים סמרטוטיים.

בזמן שהפיתות מתאדות, מכינים את ה"רוטב" לחומוס: מערבבים במרץ (אפשר לנער בצנצנת קטנה) מיץ לימון, שמן זית, את שן השום הכתושה ופלפל שחור לפי הטעם (לא פפריקה וכמון! את זה שמים למעלה).

"מצלחתים" את החומוס: מחלקים את קופסת החומוס חצי-חצי בין שתי צלחות בינוניות (בקוטר חמישה-עשר סנטימטר בערך, כדי ששכבת החומוס תהיה עבה ולא תתייבש תוך שניות). משטחים כך שיכסה את תחתית הצלחת בשכבה עבה ואז עוברים עם כף וחופרים "חפיר" סביב מרכז הצלחת, כך שנוצרת גבעת חומוס באמצע ומין שקע מעגלי מסביבה. ככה:

עכשיו, מגיע שלב הסרת המשקפיים של החומוס. השלב בו הוא הופך משיק לגיק (גיק זה הרבה יותר שווה), מקלארק קנט לסופרמן, מאפס לנכס, וכו'. שלב חימום החומוס (או: חימומוס). יודעים למה חומוס במסעדה כל כך טעים? כי הוא לא קר מהמקרר. הוא חמים, או לפחות בטמפרטורת החדר, ולכן מרגיש הרבה פחות גבשושי ואנמי. חממו את החומוס כשהפיתות כמעט מוכנות. לצלחת חומוס אחת במיקרוגל ממוצע מספיקות עשרים שניות. אנחנו לא רוצים את החומוס רותח, אלא רק קצת מעל טמפרטורת החדר. אם אתם מפקפקים במיקרוגל שלכם, עדיף לחמם בפולסים של עשר שניות כדי שלא יהיה לכם מרק קרם חומוס מעודן עם נגיעות שמן זית לימוני וקורטוני פיתה.

אין לכם מיקרו? פשוט הוציאו את החומוס מהמקרר חצי שעה לפני שאתם מתכוונים לאכול (והשאירו מכוסה עד ההכנה, כמובן). הוא לא יהיה חמים וטעים, אבל הוא יהיה לא-קר-ודי-בסדר-כזה.

שפכו על קערות החומוס את ה"רוטב", חצי בכל צלחת. פזרו על פניו קצת פפריקה, קצת כמון ואם יש, אז גם את הפטרוזיליה. להגיש מהר עם הפיתות, כי חומוס שעומד נהיה פיכס. לאקסטרא אותנטיות חומוסייתית, הפעילו את ערוץ הספורט על "מיוט" ואת הרדיו על גלגלצ/מזרחית.

בונוס: חריף ביתי בשתי שניות

טוחנים במעבד מזון (אפשר ב"קופסת הטחינה" של בלנדר מוט) פלפל ירוק חריף אחד חתוך גס עם הגרעינים, 1-2 שיני שום ומיץ מחצי לימון עד למרקם מחיתי-גס. אוהבים כוסברה? אפשר להוסיף רבע צרור לכל העסק לפני הטחינה. אפשר, אם יש לכם זמן וכוח, לכתוש עם מעט מלח גס במכתש ועלי במקום לטחון בבלנדר. זהירות, יוצא חריף מאוד. לקצת-פחות-חריף, מוציאים את הגרעינים מהפלפל. מחזיק מעמד יום-יומיים במקרר.

בקיצור:

מאדים פיתות למשך חמש דקות. בינתיים, מערבבים היטב מיץ לימון, שמן זית ושן שום קצוצה/כתושה. שמים את החומוס בצלחת ומורחים אותו כך שיש גבעת חומוס באמצע ושקע מעגלי סביבה. מחממים לכמה שניות במיקרוגל. שופכים את תערובת שמן הזית ומפזרים מעל כמון, פפריקה ופטרוזיליה. מגישים עם הפיתות.

סקונס

סקונס הן לחמניות בריטיות מהירות שמכינים בלי שמרים ואוכלים עם חמאה וריבה. יש הרבה שיטות להכין סקונס: לפורר חמאה עם קמח ואז להוסיף נוזלים, על בסיס שמנת מתוקה, עם ציפוי, עם צימוקים, עם חתיכות של תותים בפנים…

בניו יורק יש רשת של בתי תה שנקראת Alice's Tea Cup. הרשת מציעה חווית תה-של-חמש מלאה, עם מגש-שלוש-קומות של סנדוויצ'ים ועוגיות, ויותר ממאה סוגים של תה. יש להם מגוון סקונס מטורף: שוקולד, דלעת, קרמל, עם אגוזים, עם אוכמניות… למרבה הפלא, הסקונס הכי טובים שם לטעמי היו הפשוטים שנקראו buttermilk scones או בעברית, סקונס רוויון. כן, כן, אותו לבּן נוזלי שסבתא שלכם אוהבת משמש בתור מרכיב מעולה באפייה. הוא דליל וקצת חמוץ, ובכל מתכון עוגה שאתם מכינים אפשר להחליף את החלב ברוויון לקבלת מרקם יותר לח ועוגה יותר עשירה וחמצמצה.

בכל אופן, כל כך אהבתי את הסקונס של בית הקפה הזה שכשראיתי שהם מוציאים ספר בישול, ישר קניתי אותו. התבאסתי נורא. סקונס הרוויון מהמתכון בספר ממש לא יוצאים כמו ההם מהמסעדה (וגם המתכונים במידות אימפריאליות, אבל על זה אפשר להתגבר עם מאזניים דיגיטליים), מה גם שתהליך ההכנה היה מעצבן וכלל מזמוז נרחב של החמאה עם הקמח עד שנהיה "חול". אז המשכתי לחפש. ניסיתי המווווון מתכוני סקונס: של מיקי שמו היה מתוק מדי, של בצק אלים טעים אבל לא "זה", של אלינוער רבין היה מתוק גם הוא… הסקונס האלו לא אמורים להיות מתוקים. סקונס הרוויון מהמסעדה היו מושלמים גם בתור ליווי למרק עגבניות.

יום אחד נמאס לי לנסות מתכונים של אחרים. הייתי רעבה ואומללה מאוחר בערב, ולא היה שומדבר במקרר חוץ מחצי קופסת רוויון (שאריות מהכנת עוגת השוקולד-גינס) וחצי קופסת שמנת מתוקה שחישבה את קיצה לאחור. זכרתי את המתכון שמשתמש בשמנת מתוקה במקום בחמאה (של מאיה מרום מבצק אלים, כמדומני) – וזה רעיון טוב כי לא הייתה חמאה בבית. הכרתי גם בעובדה שבסקונס רוויון רצוי שיהיה רוויון. אחרי כמה נגלות של ניסוי וטעייה, הנה מוצג לכם בזאת התוצר המוגמר, בתוספת תמונות מאירות עיניים. הם אכן דומים לסקונס של Alice's Tea Cup, והם יוצאים מהתנור רכים בפנים וקצת קריספיים מבחוץ. מומלץ לאכול לצד ריבת תות, חמאה וכוס של ארל גריי עם חלב. Keep calm and carry on.

המתכון הוא לשישה סקונס גדולים. הם מחזיקים מעמד יום-יומיים בקופסה אטומה, אבל הכי טעים לאכול אותם חמימים מהתנור. אם אתם מכינים מראש, מומלץ לחמם קצת בתנור או בטוסטר לפני שאוכלים. חצי שעה הכנה ברוטו, עשר דקות עבודה נטו. מומלץ לחמם את התנור לפני שאתם בכלל מוציאים משהו מהמקרר.

אפשר לשנות את היחס בין הרוויון לשמנת המתוקה. לסקונס קצת יותר "שבירים" ועם טעם יותר חמאתי, אפשר לשים שלושת-רבעי כוס שמנת מתוקה ושלושת-רבעי כוס רוויון. אני אוהבת שהמרקם קצת לחמנייתי, ולכן יותר רוויון. אני משתמשת למתכון בשמנת של 38% שומן, אבל אני די בטוחה שגם 32% תעבוד. שימוש באחוזי שומן נמוכים יותר הוא על אחריותכם בלבד.

החומרים:

שתיים וחצי כוסות קמח לא תופח (350 גרם)

שקית אחת אבקת אפייה (10 גרם)

כפית סוכר (בשביל ההשחמה והתיבול. הסקונס ממש לא יוצאים מתוקים)

רבע כפית מלח (כנ"ל)

כוס אחת רוויון (250 מ"ל)

חצי כוס שמנת מתוקה (125 מ"ל)

שתי כפות חלב או מים

ההכנה:

מחממים תנור ל-170 מעלות צלסיוס. רצוי לעשות את זה לפני תחילת העבודה כדי שמשך האפייה יהיה קצר וכדי שיהיה לכם קל לחשב אותו. אם לא תדליקו, הסקונס ישבו בתנור עד שהוא יתחמם ואז עלולים להשחים מבחוץ ולהיות לא מוכנים מבפנים או, לחילופין, סתם לבלות הרבה זמן בתנור כשאתם רעבים.

קחו קערה בינונית, הניחו עליה מסננת עם חורים קטנים מאוד (או נפה, אם אתם ברי מזל ויש לכם מקום לשים כלי מטבח כזה גדול ואיזוטרי) ושפכו לתוך המסננת את הקמח ואבקת האפייה. סננו את כל התערובת אל תוך הקערה. הפעולה הזו מאחדת את הקמח עם אבקת האפייה באופן שווה יחסית, וגם "מאווררת" את הקמח כך שהמרקם הסופי של הסקונס יוצא יותר קליל ובלי גושים. אם המסננת שלכם היא לא עם חורים פצפונים, אפשר להוסיף בשלב הזה גם את הסוכר והמלח ולנפות אותם יחד עם הקמח.

הוסיפו לקמח את הסוכר והמלח (אם לא עשיתם את זה קודם) וערבבו אותם קצת פנימה. עשו גומה באמצע תערובת הקמח ומזגו לתוכה את הרוויון והשמנת המתוקה. אם אתם פדנטיים, אפשר לערבב את הרוויון עם השמנת קודם לכן בקנקן, אבל ממש אין צורך אקוטי. ערבבו את כל החומרים בקערה עם כף (זה ממש דביק בהתחלה) עד שנהיה בצק אחיד יחסית וקצת דביק. אם אתם רואים שנשארו אזורים קמחיים ואזורים רטובים, אפשר ללוש את הבצק קצת עם הידיים. לא ללוש יותר מדי, אנחנו לא רוצים לפתח את רשת הגלוטן כי היא עושה את הבצק פחות פריך ואנחנו רוצים אותם קצת פריכים מבחוץ. ככה התערובת נראה לפני הערבוב:

וככה אמור להיראות הבצק הסופי:

מוציאים את הבצק מהקערה ומשטחים אותו, על משטח מקומח קלות או על נייר אפייה ששמתם על השיש, ל"פיצה" עגולה בעובי חמישה-שישה סנטימטר. חותכים אותה בסכין גדול (או בקלף מפלסטיק, או בתרווד) לחצי לרוחב וחותכים כל חצי לשלושה משולשים, כמו פיצה. מסדרים את המשולשים במרווח על תבנית מרופדת בנייר אפייה (או, במקרה שלי, בנייר אלומיניום משומן). ככה:

אל תדאגו אם הם מכוערים וגבשושיים (כמו בתמונה, זה בכוונה). תכף נעשה להם מייק-אובר. הצדדים החתוכים של הסקונס הם הצדדים שיתפחו כשנאפה והם ייראו בסדר. הלמעלה והלמטה לא אמורים להיות גבשושיים. נפתור את זה על ידי מריחת זיגוג: את שתי כפות החלב שמים בקערית ועם מברשת אפייה (או עם האצבע, אני לא אגלה אם אתם לא תגלו) טבולה בחלב מחליקים את כל הבליטות על החלק העליון והצד העגלגל (ה"קרום של הפיצה") של כל סקון. לא נחליק את הצדדים כי החיתוך עוזר "להכווין" את התפיחה. זה אמור להיראות ככה, בסופו של דבר:

מכניסים לתנור ואופים בין רבע שעה לעשרים דקות, תלוי בתנור שלכם. מומלץ להתחיל לבדוק לאחר 12 דקות של אפייה. הסקונס מוכנים כשהם זהובים מעט בחלקם העליון ואם לוחצים עליהם בעדינות, הם לא ממש רכים-בצקיים אלא מתנגדים ללחיצה. רצוי לחכות שתיים-שלוש דקות בין ההוצאה מהתנור והאכילה כי אחרת הם יתפוררו ויהיו בצקיים כשתפרסו אותם.

עדכון 09/07/2012: לאחר מקרה של מצוקה מטבחית נאלצתי להכין את הסקונס עם אבקת אפייה ועם סודה לשתייה במקום רק אבקת אפייה (הן נמצאות באותה מחלקה בסופר, אז זו לא צריכה להיות בעיה). אחרי כמה חזרות, יצא אפילו עוד יותר טוב. רשימת הרכיבים של המתכון המשופר (שיטת ההכנה היא בדיוק אותו הדבר, את הסודה לשתייה מוסיפים לקמח עם אבקת האפייה וכו'):

שתיים וחצי כוסות קמח לא תופח

כפית אבקת אפייה

רבע כפית סודה לשתייה

כפית סוכר (רצוי "דק דק", אבל לא חובה)

רבע כפית מלח

שלושת-רבעי כוס רוויון

שלושת-רבעי כוס שמנת מתוקה

חלב, או מים, או עוד שמנת מתוקה, לזיגוג לפני האפייה

גיוונים:

-אפשר להוסיף לתערובת, אחרי שהיא נהיית בצק ולפני החיתוך למשולשים, גם חמישים גרם שוקולד-צ'יפס מריר או חלב. לשים עוד כמה פעמים לפיזור אחיד.

-לסקונס מלוחים: אפשר להוסיף כפית גדושה של תערובת עשבי תיבול כמו שום-שמיר, תערובת איטלקית או הרבס דה פרובנס.

-אפשר להשרות שליש כוס צימוקים במים חמים למשך עשר דקות, לסנן את המים ולהוסיף את הצימוקים לבצק לפני החיתוך. זה יעבוד גם עם חמוציות או פירות יבשים גדולים-יותר שחתוכים לקוביות קטנות. תחשבו, למשל, סקונס עם דבלים שעליו מרוחה מסקרפונה עם קצת דבש. כדי לחתוך פירות יבשים בקלות, השתמשו במספריים מקומחים וקמחו אותם מדי פעם במהלך העבודה. ההשרייה היא כדי שהם לא יספגו את כל המים שבבצק וייבשו את הסקונס.

-לסקונס שחומים יותר, אפשר לזגג אותם בביצה טרופה במקום בחלב.

-יש לכם סוכר גבישי שקניתם פעם בחנות לציוד קונדיטוריה ומאז הוא יושב בארון כאבן שאין לה? אפשר לפזר אותו על הסקונס אחרי המריחה בחלב.

ומשהו לשים על הסקונס:

נתקלתי בממרח הזה במקרה בסופרמרקט שנקרא "דוכן גן שמואל" (באופן מפתיע, הוא ליד קיבוץ גן שמואל –  על כביש 65 בין חדרה לפרדס חנה). מי שמכיר עוגיות לוטוס: זה הילד של העוגיות האלו ונוטלה. יש לו טעם קרמל-תבלינים של העוגיות ומרקם קרמי חלק. הוא ממש ממש טעים. לא נתקלתי בו בעוד מקומות, אבל אם אתם מכירים סופר-מרקטים שמחזיקים מוצרים מוזרים/מיובאים מאירופה (שמעתי שיש מעדנייה הולנדית בתל אביב), אולי שם יהיה מה לחפש. הוא עולה בגן שמואל עשרים וארבעה שקלים, אבל אם תבקשו ממני לבחור בינו לבין חצי צנצנת קפה, אני אבחר בממרח בלי למצמץ.

עדכון 21.05.2012: נתקלתי בממרח ספקולוס של חברה אחרת בסופר "טיב טעם" בבאר שבע. שכחתי לבדוק כמה הוא עולה, אבל אני מניחה שיש אותו גם בשאר הרשת. צנצנת זכוכית עם מכסה צהוב, באזור של הריבות/חמאת בוטנים. זה נראה כמו חמאת בוטנים, אבל כתוב על זה "ממרח ספקולוס".

בקיצור:

מחממים תנור ל-170 מעלות. מנפים לתוך קערה קמח ואבקת אפייה. מוסיפים פנימה את הסוכר והמלח ומערבבים. מוסיפים את הרוויון והשמנת ומערבבים שוב, עד שנהיה בצק אחיד. משטחים את הבצק לעיגול עבה וחותכים ממנו משולשים, כמו פיצה. מזגגים עם חלב ומחליקים גבשושיות תוך כדי. אופים 15-20 דקות, עד שהסקונס מזהיבים מעט ונסדקים בלחיצה.

צ'ילי נון-קרנה

רבות נכתב על יתרונות של תזונה צמחונית. הומניות, מוסריות, וכו' וכו' וכו'. העובדה היא שאני:

1. יותר מדי אוהבת בשר בשביל לוותר עליו לגמרי

2. יותר מדי אנמית כרגע בשביל לוותר עליו לגמרי

3. מותר האדם מהבהמה, וכו'

גורמת לכך שבעת פרסום הרשומה, התגית הכי גדולה ברשימת התגיות היא "בשרי". מצד שני, תהליך ייצור הבשר כיום מזהם מאוד את הסביבה (החל באוכל שצריך לתת לאוכל ומצריך ריסוסים ואנטיביוטיקות ושות' ותורם נרחבות לאפקט החממה וגם מכלה שדות שימושיים לטובת גידולים של דגנים פופולריים) וגם, כרגע, היחס לחיות משק הוא אכן לא כל כך סימפטי בלשון המעטה (ולכן אם יהיה בשר "חופש" מפוקח בארץ אני אקנה אפילו שהוא יקר יותר. העניין הוא שאין). אז ההמלצה היא כרגע לנסות לחתוך בצריכת הבשר יום אחד בשבוע, ואני משתדלת אפילו יותר.

אז מה אוכלים במקום הבשר? טופו מבושל זה נחמד, לחובבי הז'אנר (אני אוהבת במרק מיסו). זה לא ממש מחליף בשר. סייטן טחון, לעומת זאת, מרגיש ממש כמו בשר מבחינת המרקם וכשמתבלים, גם מבחינת הטעם. סייטן הוא פחות או יותר גלוטן טהור (אם אתם רוצים גם טבעוני וגם בלי גלוטן אתם מוזמנים לחפש בלוג של raw food) שמופרד מהחיטה בכל מיני תהליכים. אפשר להשיג אותו בחנויות טבע, בדרך כלל באיזור של הטופו (אם כי הוא לא טופו). יש לו צבע סגלגל ולא מאוד סקסי, אבל אם שמים אותו בגרסתו הטחונה ברוטב ומבשלים הוא נראה ומרגיש בדיוק כמו בשר טחון.

יתרון נוסף של צמצום בצריכת הבשר הוא כלכלי: 350 גרם צוואר טרי עולה (כרגע, באתר המשלוחים של שופרסל) 21 שקל, צלעות עולות אפילו יותר, ואלו הבשרים היותר-טעימים לטחינה. בשר טחון "מוכן" אני לא קונה כי אני קצת חוששת ממה ששמים שם, ועל בשר קפוא אין ממש מה לדבר. קופסת 350 גרם של סייטן טחון עולה 17 שקל. מכיוון שחסכנו את ארבעת השקלים האלו בחנות טבע, אפשר לקנות בהם מטרייה משוקולד חרובים ליד הקופה. זה טעים.

המתכון הזה הוא גם המתכון ממנו אני מכינה צ'ילי בשרי. פשוט מחליפים את הסייטן בבשר טחון. הוא שילוב של כמה וכמה מתכוני צ'ילי שאני מנסה על המדיח החתיך בתקווה שיום אחד אצליח להשתוות לטקס-מקס האותנטי עליו הוא גדל. למה דווקא טבעוני פתאום? כי למכרים טבעוניים מגיע גם לאכול מדי פעם. כי אוכל טבעוני נותן כוחות על. כי זה זול יותר וממרק מצפון. כי סייטן מחזיק במקרר חודשיים בכיף, ויחד עם שעועית משומרת, פאסאטה (רסק עגבניות עדין איטלקי שנמכר בבקבוק זכוכית), תבלינים ואורז המתכון הזה הוא פרקטיקלי מתכון מזווה, רק להוסיף פלפלים. מאוווווווד לא מומלץ לוותר על הקקאו במתכון. הוא מה שנותן את הטעם העמוק והעשיר שמציע שבישלתם את הצ'ילי בערך 12 שעות (למרות שבישלתם אותו רק עשרים דקות). הכוונה היא לאבקת הקקאו המרה וחלילה לא "שוקולית" ודומיו. אם אין אבקת קקאו, אפשר להשתמש בקצת שוקולד מריר (כן כן!). כאן אפשר לראות איך נראה הסייטן בקופסתו (משמאל) ואיך נראה הבקבוק של הפאסאטה:

שם המתכון גנוב מ"על השולחן". המתכון עצמו לא. מומלץ להגיש אותו עם אורז לבן (או, כמו שאני עשיתי, עם אורז בסמטי מלא שכביכול מוסיף למנה עוד קצת ערכים תזונתיים). ארבע מנות נדיבות, חצי שעה הכנה ובישול. אם אתם מכינים אורז במקביל, עדיף לשים אותו להתבשל לפני שאתם מתחילים ואז הוא יהיה מוכן בדיוק עם הצ'ילי.

החומרים

שתי כפות שמן לטיגון (במקרה הזה השתמשתי בשמן זית)

שני בצלים בינוניים, קצוצים לקוביות קטנות

שתי שיני שום, קצוצות לפרוסות דקות או לקוביות קטנטנות (לא כתושות, זה יישרף)

אופציה לאוהבי חריף: פלפל צ'ילי אדום או ירוק (האדום בדרך כלל חריף יותר), קצוץ לקוביות קטנטנות

שני פלפלים מתוקים (אני השתמשתי באחד צהוב ואחד אדום, אבל אפשר גם שניים אדומים או שניים צהובים או כתומים. מה שאתם אוהבים), קצוצים לקוביות בגודל חצי סנטימטר בערך.

חבילת סייטן טחון בטעם טבעי (לא אחראית לתיבול של הטעמים האחרים)

שלושת-רבעי בקבוק פאסאטה או קופסת שימורים אחת של קוביות עגבניות/עגבניות מרוסקות (לא רסק עגבניות. זה לא אותו הדבר)

קופסת שעועית משומרת, שחורה או אדומה (לא ברוטב עגבניות). לא לרוקן את הנוזל! משתמשים בו.

שתי כפיות פפריקה מתוקה (אני משתמשת בכפית פפריקה מעושנת וכפית פפריקה מרוקאית, שתיהן מתוקות, אבל גם פפריקה רגילה עובד)

כפית מחוקה אבקת קקאו או 10 גרם שוקולד מריר, כמה שיותר מריר (שתי קוביות "פרה" או קובייה אחת מהשוקולדים המהודרים-יותר)

רבע כפית מלח (או פחות, או יותר, לפי הטעם ולחץ הדם)

שתי כפות קטשופ (אני משתמשת ב"היינץ". אם אתם משתמשים באחרים, קחו בחשבון שהם עשויים להיות מתוקים יותר ולשנות את הטעם, אז להוסיף בזהירות. הקטשופ תורם לטעם ה"עגבנייתי" של הרוטב. אפשר גם כף רסק עגבניות, אבל אז תהיו תקועים עם קופסה פתוחה במקרר)

אופציה נוספת לאוהבי החריף עוד יותר: טבסקו

אופציה נוספת נוספת לאוהבי הכוסברה: כוסברה

ההכנה:

שמים במחבת גדול בעל שוליים גבוהים (מה שקוראים סוטז') את השמן עם הבצל ומטגנים את הבצל על אש בינונית-נמוכה עד שהוא מזהיב, בערך חמש דקות. כשהבצל מזהיב, מוסיפים את השום ואם רוצים, את פלפל הצ'ילי ומטגנים עוד דקה, עד שעולה ריח של שום. זהירות לא לשרוף אותו כי שום שרוף זה איכס. מוסיפים את שני הפלפלים ומטגנים עוד בערך חמש דקות (אם נדבק, כרגיל, אפשר להוסיף למחבת כמה כפות מים ולערבב וזה יפסיק להדבק. ניתן לחזור על התהליך בהתאם לצורך ואם זה קורה הרבה, רצוי להנמיך את האש), עד שהפלפלים מתרככים קצת.

כשהפלפלים רכים, מוסיפים את הסייטן. כשמוציאים אותו מאריזת הואקום שלו, הוא במין גוש סגול. צריך לפורר אותו ממש טוב בתוך המחבת בכף עץ ולערבב אותו עם שאר הרכיבים. כשהסייטן נראה ממש כמו פירורים (סגולים עדיין) ומפוזר באופן שווה בין שאר המרכיבים, אפשר להמשיך. ככה זה נראה באמצע התהליך:

וככה זה נראה בסופו:

מוסיפים את הפאסאטה/רסק העגבניות ואת השעועית על מיציה. נוזלי השימור של השעועית סמיכים ויש להם טעם של שעועית, אז זה מוסיף. מערבבים שוב. מוסיפים את הפפריקה, הקטשופ, המלח והקקאו ומערבבים שוב. עושים "אווווווו" כשהכל מקבל גוון חום-אדום מהמם. אם משתמשים בשוקולד במקום בקקאו, פשוט מוסיפים אותו לסיר ומערבבים אותו פנימה עד שכולו נמס. אם רוצים, מוסיפים טבסקו לפי הטעם (לצ'ילי חריף אני מוסיפה בערך כף טבסקו). ממש לפני האכילה, כדי שלא ייבלו מהחום, זורים על כל מנה כמה עלי כוסברה קצוצים, אם רוצים.

מגישים על אורז לבן, או בתוך טורטייה עם חסה (ואם אתם לא באמת טבעוניים אז גם עם כף שמנת חמוצה וקצת גבינה צהובה מגוררת). ניתן לשדרג את המתכון אם מוסיפים לו פלפל צ'יפוטלה קצוץ (נמכר משומר באזור של הרטבים או השימורים האקזוטיים בחלק מהסופרים) או כפית טבסקו צ'יפוטלה. צ'יפוטלה זה פלפל מעושן כזה, ובאופן ברור זה מוסיף חריפות מעושנת לכל העסק. כמו כן, גם אם אתם אוכלים בקערה ולא טבעוניים, אפשר להוסיף גבינה צהובה מגוררת למעלה כי זה נחמד ונמס.

סנדוויץ' באו

באו היא לחמנייה סינית מאודה ומהממת שממולאת במלית בשר או ירקות מתוקה ומתובלת. אני עדיין לא מצליחה להכין בבית באו אוורירי, לבן ומושלם כמו במאפיות הסיניות בניו יורק (כשהייתי שם חיסלתי כאלו בקצב של עשר לדקה) – אבל כשאצליח תהיו הראשונים לדעת. הטעמים של המילוי, לעומת זאת, די קלים לחיקוי. מה גם שהמתכון הזה מאפשר חיסול ממוקד של שאריות (רק תיזהו שהמקרר לא יגרום להסלמה בדרום): הויסין, בצל ירוק ואבקת חמשת התבלינים (שאולי נשארו לכם מהברווז) הופכים, יחד עם הבשר מהחמין של שבת, לסנדוויץ' מהמם ומשביע. נמאס לאכול גולאש בפעם השלישית רצוף? קחו את הבשר והכינו סנדוויץ' באו. קופסת החמין שאבא שלח איתכם אחרי השבת עושה לכם פרצופים במקרר? הפרידו את הבשר והכינו סנדוויץ' באו. רעבים בסופר וחושבים שעד שתגיעו הביתה ותכינו אוכל תצא לכם הנשמה? קנו ירך עוף בגריל והכינו סנדוויץ' באו (כי זה ייקח רק עשר דקות). שונאים לזרוק עוף מכובס ממרק עוף? הבנתם את הרעיון… אל תדאגו לשרידי הטעם מגלגולו הקודם של הבשר: ההויסין ישכיח הכל. רק כדאי לוודא שנשאר על הבשר כמה שפחות רוטב מאיזה-תבשיל-שלא-יהיה. באו עם עגבניות זה קצת תמוה.

המתכון יעבוד עם בשר מבושל, עוף מבושל/צלוי, בשר טחון חי (ועל כך וריאציה) או סייטן "טחון" אם אתם צמחונים/טבעונים. באשר ללחם: הכי טעים לחמניית חלה מתוקה כזו, עם שומשום (או שתי פרוסות עבות של חלה מתוקה אמתית) – אבל כפי שהתמונה מראה, גם לחמניות של קייטה עובד.

החומרים לשני סנדוויצ'ים גדולים:

כפית וחצי שמן לטיגון

בצל קטן, חתוך לקוביות קטנות מאוד (2-3 מ"מ)

250 גרם בשר מבושל, קרוע ל"סיבים" בידיים, או 200 גרם בשר/סייטן טחון אם אתם לא מחסלים שאריות. מאתיים חמישים גרם זה בערך שש קוביות בשר גדולות (5×5 ס"מ) של בשר מבושל.

רבע כוס רוטב הויסין

רבע כוס מים

רבע כפית אבקת חמשת התבלינים הסינית (לא חובה אבל טעים)

אופציה: חצי כפית ג'ינג'ר טרי מגורר/קוביית ג'ינג'ר קפוא

כף מירין

שתי לחמניות, חצויות לאורך, או ארבע פרוסות לחם עבות.

4 בצלים ירוקים, מנוקים מה"שיער" והחלקים הנבולים של הזנב וקצוצים לטבעות קטנות

ההכנה:

שמים את השמן במחבת קטן על אש בינונית ומטגנים את הבצל (הלבן, לא הבצל הירוק!) עד שהוא מתרכך (אפשר להזהיב אותו אבל לא חובה, כי ההויסן כבר יהפוך אותו לשחום). מוסיפים את הבשר ומחממים אותו קצת כדי שיתרכך, מערבבים תוך כדי. אם אתם משתמשים בבשר טחון טרי או סייטן, מוסיפים אותם למחבת ומטגנים-מפוררים עד שהסייטן חם/עד שהבשר חום ועשוי היטב. מוסיפים את ההויסין ואת המים ומערבבים, כדי שהמחבת יתמלא ברוטב נוזלי אותו יוכל הבשר לספוג. מוסיפים את חמשת התבלינים ואת הג'ינג'ר (אם רוצים) ומערבבים שוב. אם השתמשים בקוביית ג'ינג'ר, ודאו שהיא מפשירה ומתפזרת היטב כדי שלא יהיה לכם גוש ג'ינג'ר גדול באמצע הביס. מערבבים פנימה את המירין.

בזמן הבישול (חמש דקות בערך), כדאי לפורר עוד יותר את הבשר באמצעות כף עץ כדי שהמרקם של הבשר יהיה ממש רך ויספוג את הרוטב. כשהרוטב מסמיך מעט, וחוזר פחות או יותר למרקם שהיה להויסין לפני שהוספנו את המים, התבשיל מוכן. הבשר צריך להיות חם וחום-כהה, ולא לשחות ברוטב אלא להיות עטוף בו. מרוקנים את הלחמניות מחלק מהלבן שלהן (אפשר לשמור לפירורי לחם, לתת לציפורים או לאכול בעצמכם), שופכים לתוך כל לחמנייה מחצית מכמות התבשיל ומפזרים את הבצל הירוק מעל שתיהן. מומלץ לאכול חם, לפני שהלחמנייה נהיית סמרטוט.

אופציות שדרוג:

אחרי שהבצל הזהיב, להוסיף לו שן שום אחת קצוצה דק ולטגן עוד חצי דקה. להוסיף את הבשר ולהמשיך כרגיל.

לשים בתוך הלחמניה עלי חסה בנוסף לבצל הירוק

במקום סנדוויץ', להגיש את התבשיל מעל אורז לבן

להוסיף יחד עם ההויסין כפית רוטב סריראצ'ה, אבל קחו בחשבון שזה יצא די חריף.

בקיצור:

מטגנים בצל לבן בשמן עד שהוא מתרכך. מוסיפים למחבת את הבשר ונותנים לו להתחמם. מוסיפים את ההויסין ואת המים ומערבבים. מוסיפים אבקת חמשת התבלינים וג'ינג'ר אופציונלי. מוסיפירים מירין ומערבבים ומפוררים את הבשר. התבשיל מוכן כשהרוטב מסמיך והבשר חם. מרוקנים את הלחמניות מתוכנן, מוזגים לתוכן את התבשיל חצי-חצי ומפזרים מעל בצל ירוק.