ביקורת מסעדות: סבא ג'בטו

מסעדת סבא ג'בטו היא סוג של מוסד בבאר שבע. היא כל כך ממוסדת, עד שברחוב רגר ממש ליד הכניסה הצפונית לעיר קם בר סנדוויצ'ים שקורא לעצמו "ג'בטו'ס" בתקווה שאנשים יתבלבלו ויעצרו אצלם. אל תתנו לזה להטעות אתכם: המסעדה ממוקמת ליד העירייה, בפסאג' רסקו. פשוט מגיעים עד לפנייה לבניין העירייה, חולפים על פניה בקלילות ופונים שמאלה פנייה אחת אחרי זה. אתם תראו את המסעדה האמיתית בקומפלקס החנויות האפרורי שמשמאלכם, מתחת לשלט ענקי. היא שם כבר עשר שנים.

העניין עם ג'בטו (שנקראים ככה, כנראה, בגלל שהסנדוויצ'ים שלהם עשויים מג'בטות) הוא השילוב של סנדוויצ'ים ענקיים, רטבים משובחים, אווירה ידידותית והאופציה לבירה טובה. כמובן, יש גם סלטים וקיש וכל מיני נשנושים (כמו שניצלונים אפויים – שזו מנת הילדים שלהם, וכמו כנפיים אפויות-גם-הן ושאר דברים קטנים) – אבל במקום שקורא לעצמו על שם סוג של לחם, כדאי לכם להזמין סנדוויץ'. התפריט כתוב ברוח מחניודה בירושלים – כלומר, בסגנון זרם התודעה של אדם שצרך הרבה קפאין. יאמר להגנת ג'בטו שהם כנראה עשו את זה הרבה לפני החבר'ה מירושלים. ככה מנה של נקניק חזה אווז מוקפץ עם מולארד נקראת "בלה ומולי" (ואתם מצפים ממני לאכול אותם?) ומנה בשם "אל תהיה נקניק" מציעה "סלמי רך ומפוחד" עם ירקות וממרח "חצלילים". יש גם מספר סנדוויצ'ים צמחוניים (עם חביתות), ואפילו אחד טבעוני (עם אנטיפסטי, אבל רוב הרטבים הטעימים הם על בסיס מיונז ובכלל, אם אתם טבעונים ובבאר שבע לכו לשאוורמה הצמחונית וזהו). יש גם ג'בטות מקמח מלא או ללא גלוטן.

באופן אישי אני הכי אוהבת את הסנדוויצ'ים הבשריים, ובמיוחד את אלו שמשלבים שני סוגי בשר כמו "כ פרה" (צ'וריסוס חריפות ופרוסות רוסטביף) או "פרה דוק סאלית" ("שטיחוני בקר מסוגים שונים עם המבורגרונים ופטריות", טעים כמו שזה נשמע). לאחר דגימת כל אלו, הפעם בה העזתי להזמין קורנדביף בעודי מפנטזת על דמוי-רובן רק עם אקסטרה רוטב הייתה די מאכזבת. אם אתם שם, עדיף ללכת על קומבו. כל הסנדוויצ'ים כוללים ירקות ומגוון ממרחים, שגם הם מוכנים במקום.

הרטבים הדבר שבאמת משדרג את חווית האכילה. יש תשעה שמוגשים לשולחן עם הגעת האוכל. ביניהם: קארי הודי, אלף האיים, חרדל ודבש, לימון כבוש, צ'ילי חריף, טחינה ועוד שלושה שלמרבה הצער אני לא זוכרת, אבל אחד מהם חביב עלי במיוחד (על בסיס מיונז, מתובל במידה ושומי). דף ה"עובדות על סבא ג'בטו" שעל השולחן אומר ללקוחות שהכל מיוצר במקום (אפילו הזיתים שבאים עם הבירה!) ושמומלץ לנו לשפוך מעט רוטב על הג'בטה לפני כל ביס ולא לפתוח אותה ולפזר על הכל, כי זה יקרר את הבשר, יעשה את הסנדוויץ' מתפרק ולא יאפשר לנו לטעום מהכל. צודקים.

האווירה קצת אפלולית, כי הקירות כהים ונטולי חלונות, אבל עכשיו קיץ ואפשר לשבת במרפסת הסגורה. בביקורנו האחרון היה חם יחסית, והתפלאנו לראות שהמזגן לא עובד, אבל אנחנו ילדים טובים ולא שאלנו. ראו הוזהרתם. השירות מעט מבולבל, לא בטוחה אם באשמת המטבח או המלצרים (כבר כמה פעמים הזמנתי סנדוויץ' ללא ממרח הזיתים, בהדגשה, וקיבלתי עם), אבל ידידותי ומסביר פנים. המלצריות נכונות להסביר את כל מוזרויות התפריט ולהמליץ על מנות. הן גם מגלות בקיאות מרשימה בתוכן מרכיבי כל מנה. מבחר המשקאות גדול ויש מגוון של בירות מהחבית.

הקוץ היחיד באליה הוא המחיר, שעבור "כולה סנדוויצ'ים" הוא מעט יקר. המחירים לג'בטה אחת (די גדולה, כזו שממלאת אפילו את המדיח על קיבולתו המפוארת) נעים בין 35 שקלים ל-50. הגדלת כמות הבשר בג'בטה תעלה בסביבות העשרה שקלים, וחצי ליטר הוגארדן עולה 29 שקלים. מצד שני, כשהאופציות היחידות האחרות שלך ל"יציאה" למסעדה הן קמפאי (יקררררררר), בלאק בורגר (מבאס) או "הספרייה" (רועש), אני חושבת שסבא ג'בטו מספק חוויה מהנה במחיר סביר יחסית.

המסעדה "כשרה בלי תעודה": הם לא מפעילים את המטבח בשבת ומפרידים כלי בשר וחלב (יש קפה), אבל לא משלמים על משגיח. פתוח כל יום משעות הצהריים עד השעות הקטנות-מאוד של הלילה, בשישי עד שעות הצהריים המאוחרות ובשבת משבע בערב. בדרך כלל אין צורך להזמין מקום.

לפני שנה בערך, בעלי הבר גם פתחו בבאר שבע את הברבסבא, "הבר האקולוגי הראשון" שאמור להיות ידידותי ללקוחות ולסביבה. הוא נמצא בחצר סגורה, "מחתרתית", ליד סבא ג'בטו ופתוח מתשע וחצי בערב עד שתיים בלילה כל יום למעט ימי שישי. יש מבחר גדול של בירות, מהחבית ומבקבוק (וגם אלכוהול אחר), והישיבה היא בחצר מאווררת, מרווחת ונעימה מתחת לעץ שנראה כמו עץ הנשמות מאוואטר. אמנם יש שם רק חלק מהמנות שמגישים בסבא ג'בטו (הם חולקים מטבח אבל לא תפריט, ואין רטבים :-() – אבל מדובר בפאב איכותי, ללא מסכי עשן מדכדכים וגולדסטאר במחיר מופקע. כמעט בכל יום יש מבצע אחר על התפריט או על משקאות. כדי להיכנס, צריך להגיע לסבא ג'בטו ולהגיד למארחת ש"אתם לברבסבא". בהשוואה לפאבים אחרים בבירת הנגב, לטעמי הוא מנצח בלי להתאמץ.

סנדוויץ' באו

בצל ירוק נחשב למנת ירק, נכון?

באו היא לחמנייה סינית מאודה ומהממת שממולאת במלית בשר או ירקות מתוקה ומתובלת. אני עדיין לא מצליחה להכין בבית באו אוורירי, לבן ומושלם כמו במאפיות הסיניות בניו יורק (כשהייתי שם חיסלתי כאלו בקצב של עשר לדקה) – אבל כשאצליח תהיו הראשונים לדעת. הטעמים של המילוי, לעומת זאת, די קלים לחיקוי. מה גם שהמתכון הזה מאפשר חיסול ממוקד של שאריות (רק תיזהו שהמקרר לא יגרום להסלמה בדרום): הויסין, בצל ירוק ואבקת חמשת התבלינים (שאולי נשארו לכם מהברווז) הופכים, יחד עם הבשר מהחמין של שבת, לסנדוויץ' מהמם ומשביע. נמאס לאכול גולאש בפעם השלישית רצוף? קחו את הבשר והכינו סנדוויץ' באו. קופסת החמין שאבא שלח איתכם אחרי השבת עושה לכם פרצופים במקרר? הפרידו את הבשר והכינו סנדוויץ' באו. רעבים בסופר וחושבים שעד שתגיעו הביתה ותכינו אוכל תצא לכם הנשמה? קנו ירך עוף בגריל והכינו סנדוויץ' באו (כי זה ייקח רק עשר דקות). שונאים לזרוק עוף מכובס ממרק עוף? הבנתם את הרעיון… אל תדאגו לשרידי הטעם מגלגולו הקודם של הבשר: ההויסין ישכיח הכל. רק כדאי לוודא שנשאר על הבשר כמה שפחות רוטב מאיזה-תבשיל-שלא-יהיה. באו עם עגבניות זה קצת תמוה.

המתכון יעבוד עם בשר מבושל, עוף מבושל/צלוי, בשר טחון חי (ועל כך וריאציה) או סייטן "טחון" אם אתם צמחונים/טבעונים. באשר ללחם: הכי טעים לחמניית חלה מתוקה כזו, עם שומשום (או שתי פרוסות עבות של חלה מתוקה אמתית) – אבל כפי שהתמונה מראה, גם לחמניות של קייטה עובד.

החומרים לשני סנדוויצ'ים גדולים:

כפית וחצי שמן לטיגון

בצל קטן, חתוך לקוביות קטנות מאוד (2-3 מ"מ)

250 גרם בשר מבושל, קרוע ל"סיבים" בידיים, או 200 גרם בשר/סייטן טחון אם אתם לא מחסלים שאריות. מאתיים חמישים גרם זה בערך שש קוביות בשר גדולות (5×5 ס"מ) של בשר מבושל.

רבע כוס רוטב הויסין

רבע כוס מים

רבע כפית אבקת חמשת התבלינים הסינית (לא חובה אבל טעים)

אופציה: חצי כפית ג'ינג'ר טרי מגורר/קוביית ג'ינג'ר קפוא

כף מירין

שתי לחמניות, חצויות לאורך, או ארבע פרוסות לחם עבות.

4 בצלים ירוקים, מנוקים מה"שיער" והחלקים הנבולים של הזנב וקצוצים לטבעות קטנות

ההכנה:

שמים את השמן במחבת קטן על אש בינונית ומטגנים את הבצל (הלבן, לא הבצל הירוק!) עד שהוא מתרכך (אפשר להזהיב אותו אבל לא חובה, כי ההויסן כבר יהפוך אותו לשחום). מוסיפים את הבשר ומחממים אותו קצת כדי שיתרכך, מערבבים תוך כדי. אם אתם משתמשים בבשר טחון טרי או סייטן, מוסיפים אותם למחבת ומטגנים-מפוררים עד שהסייטן חם/עד שהבשר חום ועשוי היטב. מוסיפים את ההויסין ואת המים ומערבבים, כדי שהמחבת יתמלא ברוטב נוזלי אותו יוכל הבשר לספוג. מוסיפים את חמשת התבלינים ואת הג'ינג'ר (אם רוצים) ומערבבים שוב. אם השתמשים בקוביית ג'ינג'ר, ודאו שהיא מפשירה ומתפזרת היטב כדי שלא יהיה לכם גוש ג'ינג'ר גדול באמצע הביס. מערבבים פנימה את המירין.

בזמן הבישול (חמש דקות בערך), כדאי לפורר עוד יותר את הבשר באמצעות כף עץ כדי שהמרקם של הבשר יהיה ממש רך ויספוג את הרוטב. כשהרוטב מסמיך מעט, וחוזר פחות או יותר למרקם שהיה להויסין לפני שהוספנו את המים, התבשיל מוכן. הבשר צריך להיות חם וחום-כהה, ולא לשחות ברוטב אלא להיות עטוף בו. מרוקנים את הלחמניות מחלק מהלבן שלהן (אפשר לשמור לפירורי לחם, לתת לציפורים או לאכול בעצמכם), שופכים לתוך כל לחמנייה מחצית מכמות התבשיל ומפזרים את הבצל הירוק מעל שתיהן. מומלץ לאכול חם, לפני שהלחמנייה נהיית סמרטוט.

אופציות שדרוג:

אחרי שהבצל הזהיב, להוסיף לו שן שום אחת קצוצה דק ולטגן עוד חצי דקה. להוסיף את הבשר ולהמשיך כרגיל.

לשים בתוך הלחמניה עלי חסה בנוסף לבצל הירוק

במקום סנדוויץ', להגיש את התבשיל מעל אורז לבן

להוסיף יחד עם ההויסין כפית רוטב סריראצ'ה, אבל קחו בחשבון שזה יצא די חריף.

בקיצור:

מטגנים בצל לבן בשמן עד שהוא מתרכך. מוסיפים למחבת את הבשר ונותנים לו להתחמם. מוסיפים את ההויסין ואת המים ומערבבים. מוסיפים אבקת חמשת התבלינים וג'ינג'ר אופציונלי. מוסיפירים מירין ומערבבים ומפוררים את הבשר. התבשיל מוכן כשהרוטב מסמיך והבשר חם. מרוקנים את הלחמניות מתוכנן, מוזגים לתוכן את התבשיל חצי-חצי ומפזרים מעל בצל ירוק.

אז… איך מבשלים לשניים במטבח של שלושה מטרים רבועים?

סטודנטית רעבה לבלשנות חישובית עם אסיה-פיליות ברמה בינונית ומטבח קטן מאוד, גרה עם מדיח כלים חתיך.

קצת עצוב להציג את קלישאת "הסתובבתי לסבתא בין הרגליים במטבח מגיל שלוש", אבל זה נכון. עד היום אני מכינה את פודינג התפוזים שלה בכל שנה באזכרה. אני אוהבת אוכל תאילנדי, יפני וסיני, ואני אוהבת לאפות קינוחים ולחם. אני לא אוהבת זיתים, אניס לסוגיו וקטניות. אני לא שומרת כשרות. בקונדיטוריה נצמדת לספרי בישול (בדרך כלל), ב"אוכל" מאלתרת הרבה. אשתדל מדי פעם לדווח על ספרי הבישול שאני משתמשת בהם והאם המתכונים יצאו מספקים, שלא לדבר על מסעדות וכו'. הפעם מתכון מאולתר, ופשוט במיוחד. מצטערת על חוסר התמונה.

סנדוויץ' חביתה אולטמטיבי

מוקדש לאבא, שתמיד עושה סנדוויצ'ים ממש ממש שווים.

למנה אחת:

לחמנייה (רצוי קלועה עם שומשום) או שתי פרוסות לחם

פרוסת גבינה צהובה קרועה לחתיכות קטנות (אפשר גוש חלב, רצוי קשקבל או מוצרלה. לפרוס חתיכה של בערך חצי סנטימטר ולקצוץ אותה קטן כמו ירק בסלט)

ביצה אחת, או שתיים אם אוהבים חביתה עבה

טבסקו (סוד החביתה האולטימטיבית!)

שמן לטיגון (זית טעים, אבל נחשב לא בריא כל כך לטיגון)

חצי עגבנייה, פרוסה דק

מלח ופלפל שחור

ממרח/ים שאוהבים. אני אוהבת מיונז, אבל אפשר גם פסטו, טפנד (*מחווירה בזעזוע*), ממרח עגבניות מיובשות (למישהו בכלל יש כזה בבית?) ו/או סלט חצילים קלויים. תחשבו משהו שהולך עם הנמס-מלוח של הגבינה, שהולכת להיות נותנת טעם עיקרית כאן.

הכנה:

חותכים את הלחמנייה לרוחב, ואם יש טוסטר אובן אז מכניסים אותה פנימה לשתי דקות עם החלק ה"לבן" כלפי מעלה, עד שהוא מזהיב ממש קצת.

בינתיים, מערבבים בקערה את הביצה/ביצים, הגבינה הקצוצה, כמה טיפות טבסקו (אני אוהבת לפחות חצי כפית, אבל אני לבנטינית בנפשי גם אם לא במוצאי אז ראו, הוזהרתם), ניעור מלח וניעור פלפל. מחממים מחבת קטן עם כפית שמן בערך.

כנראה שהלחמנייה כבר הזהיבה בטוסטר-אובן, אז כדאי להוציא אותה, למרוח אותה במיונז (אני שמה על המיונז עוד טבסקו) ולסדר עליו את העגבנייה.

וגם המחבת חם! הוריי! שופכים את כל תערובת הביצים למחבת, ומטגנים על חום בינוני. ספויילר: הולכים להכין חביתה. כך שאם אתם יודעים להכין חביתה, אפשר לדלג לסוף. בכל מקרה, בגלל הגבינה ייקח לתערובת קצת יותר זמן להתעבות אבל בסופו של דבר השוליים ייראו לבנבנים-צהובים והנוזל על החלק העליון של הביצה ייראה יציב יחסית. זה הזמן להפוך. אפשר להחליק לצלחת ואז להפוך את התוכן שלה לתוך המחבת ואפשר פשוט עם תרווד. רואים את הנקודות השחומות של הגבינה הנמסה? סופרים עד שלושים לאט ואפשר להוציא.

אז… לחמנייה קריספית, ממרח ארומטי, חביתה גבינתית ועגבנייה (יש לקוות) טרייה. אם יש חסה, מומלץ להתפרע על עצמכם. מומלץ גם לחצות את הלחמנייה לחצי. זה נותן תחושה שיש יותר. בתאבון.